סוף טומאה לצאת

שסוף טומאה לצאת: דין בהלכות אוהל המת הקובע, שלעתים הטומאה מתפשטת מעבר למחיצות הבית אל תחת עובי הפתחים דרכם עתיד לצאת המת.

בדרך כלל דין טומאת אוהל משמעו שטומאת מת מתפשטת על אדם וכלים הנמצאים תחת קורת גג אחת יחד עם המת. הכלל, ש'סוף טומאה לצאת[1]' משמעו שטומאת אוהל מתפשטת גם תחת הפתחים שבהם עתיד המת לצאת, אף אם הדלת סגורה והם אינם נמצאים תחת קורת גג אחת עם המת, ואדם וכלים הנמצאים שם נטמאים[2].

מקור הדין וטעמו: המשנה באהלות מלמדת: "המת בבית ובו פתחין הרבה כולם טמאים"[3], כלומר, כאשר יש מת בבית גם הכלים המונחים בחלל הפתחים שתחת עובי התקרה של הפתח טמאים, ואף על פי שהדלתות סגורות והכלים אינם תחת הגג המאהיל על המת[4]. בטעם הדבר נאמרו כמה הסברים. יש אומרים שהוא מפני שסוף הטומאה לצאת דרך הפתח[5], וגם כשהפתח סגור אנו רואים אותו כפתוח, שכל העומד להיפתח כפתוח דמי[6]. ויש אומרים שזה מפני שכל בית סגור דינו כקבר, שכל הנוגע בו נטמא, ולכן גם פתחיו מטמאים אף שהדלת סגורה וחוצצת[7]. לדעה ראשונה, דין זה של המשנה שכל הפתחים טמאים, הוא דווקא כאשר כל הפתחים סגורים בדלתות, או כל הפתחים דלתותיהם פתוחות[8], שמאחר ואין יודעים מהיכן הטומאה תצא טמאים כולם[9]. מאידך גיסא, אם יש רק פתח אחד פתוח, ושאר הפתחים דלתותיהן סגורות, רק אותו פתח טמא[10]. לדעה שניה, דין זה נאמר רק כאשר כל הפתחים סגורים שאז הבית נחשב כקבר, אבל אם ישנו פתח אחד פתוח או יותר, הרי הוא מציל על כל הפתחים ורק הפתחים הפתוחים טמאים משום אוהל, ושאר הפתחים הסגורים טהורים מפני שאין הבית מטמא כקבר[11]. לדעה זו, שהטעם הוא משום ש'סוף טומאה לצאת', יש אומרים שהוא דין מן התורה[12], ויש אומרים שאינו אלא מדרבנן[13].

'סוף טומאה לצאת' – ומחשבת האדם

בבית הנראה בתמונה נראה פתח בחזית ולפניו מבוא על עמודים. הלכה היא, שאם יש מת המוטל בבית והדלת שבחזית נעולה, וכך גם דלתות אחרות, הדבר תלוי במחשבת בעל הבית. והיה, אם כוונתו להוציא את המת בפתח שבחזית, אפילו אם הדלת נעולה, מועילה מחשבתו, וכל אשר בפתח ובמבוא טמא כבר עתה, כיון ש'סוף טומאה לצאת'. מאידך גיסא, אם חשב להוציא את המת מפתח אחר שאינו נראה בתמונה, והפתח שבחזית נעול בדלתות, הלכה היא, שמאחר ש'סוף טומאה לצאת' מפתח אחר, שכל מה שבחלל הפתח שבחזית וכל מה שבמבוא – הכל טהור.

חשב להוציאו באחד הפתחים או שפתח פתח: אם חשב להוציא את המת דרך אחד הפתחים מחשבה זו מועילה לטהר את שאר הפתחים. נחלקו תנאים אם מחשבה זו מועילה רק כאשר חשבה קודם שימות המת או אף לאחר מכן[14], ולהלכה, המחשבה מועילה אף לאחר שימות המת[15]. גם בזה יש אומרים שמועילה המחשבה רק מכאן, ולהבא ויש אומרים שאף למפרע[16]. כאשר פתח את אחד הפתחים, ואפילו אם חתר בקיר סתום ופרץ פתח, פתיחה זו מצילה את כל הפתחים[17]. ואפילו אם נפתחה דלת ללא כוונה להוציא דרכה את המת, שאר הפתחים טהורים, שמן הסתם יוציא את המת דרך הפתח הפתוח[18].

שיעור הפתח להוצאת המת: שיעור הפתח המטמא נקבע ביחס למת. שיעור הפתח להוצאת כזית מן המת, הוא טפח. למעלה מכזית, שיעורו בארבעה טפחים. פתח בגודל קטן מן הראוי - אינו חשוב כפתח, ואין אומרים 'סוף טומאה לצאת'[19].

פרטי דינים נוספים: דין 'סוף טומאה לצאת', נאמר דווקא כשיש גג מעבר לפתח, ובו לכל הפחות טפח על טפח, והטומאה נמצאת תחת לגג זה, שכן על ידי הגג עוברת הטומאה מהבית החוצה. אך אם אין גג אין הטומאה מתפשטת החוצה, גם אם הדלת תהיה פתוחה[20]. אין אומרים 'סוף טומאה לצאת' אלא תחת גג אחד[21], ולכן אין להחמיר על הכהנים שלא לעבור תחת שער העיר[22]. וכמו כן אם יש גג סמוך לבית אפילו בפחות משלשה טפחים אינו חיבור[23]. שני חדרים נעולים בדלתות מצידי בית שבאמצע, ופתח החדר הנעול נפתח אל תוך הבית, ובכל אחד מהם חצי זית מן המת, החדרים שבצדדים טהורים, שהרי אין בהם כזית מן המת המטמא באוהל, ואילו הבית שבאמצע טמא, ש'סוף טומאה לצאת' מן החדרים, ויהיה בבית כזית מן המת[24].

---

[1] הערה: אין בדברי חז"ל הביטוי 'סוף טומאה לצאת' כלשונו. הוא נמצא רק בחלק מהראשונים שמסבירים כך את טעם המשנה באהלות ז, ג. מהרמב"ם נראה, שטעמו הוא אחר בכלל, כמובא להלן. יש מושג אחר שנקרא 'דרך הטומאה לצאת' (כגון אהלות ג, ז) אבל לכאורה הוא דין שונה מעט, בעיקר כניגוד לכך שאין דרך טומאה להיכנס.

[2] משנה אהלות ז, ג.

[3] משנה אהלות שם.

[4] רש"י ביצה י, א; רמב"ם טומאת מת ז, ב.

[5] רש"י ביצה שם; מאירי ביצה שם; רמב"ן נידה כז, ב; רמ"א יורה דעה שעא, ד.

[6] רבנו חננאל ביצה שם.

[7] פירוש המשנה לרמב"ם אהלות ז, ג; רמב"ם הלכות טומאת מת ז, א - ב; סמ"ג עשה רלא. אך בכמה אחרונים (תפא"י אהלות שם בועז את יב; חסדי דוד תוספתא אהלות ח, ד) שכתבו שבחיבורו חזר בו מפירוש המשנה והבין כדעה ראשונה שהטעם הוא משום סוף טומאה לצאת.

[8] רש"י שם; רמב"ן נידה כז, ב, על פי תוספתא אהלות ח, ד.

[9] רש"י ביצה שם.

[10] משנה אהלות שם.

[11] תוספתא אהלות שם; רמב"ם טומאת מת שם; פירוש המשנה שם.

[12] רש"י ביצה לח, א; שטמ"ק ביצה י, א; תוי"ט ותפא"י אהלות ז, ג.

[13] רש"י ביצה י, א; מאירי שם; רע"ב ור"ש אהלות ז, ג.

[14] מחלוקת ב"ה וב"ש משנה אהלות ז, ג.

[15] רמב"ם טומאת מת ז, ב; שו"ע יו"ד שעא, ד.

[16] ביצה י, א מחלוקת רבה ורבא. ונחלקו אחרונים בדעת הרמב"ם: יש אומרים שטהורים למפרע (ערוה"ש יז, ו) ויש אומרים מכאן ולהבא (שפת אמת ביצה י, א).

[17] משנה אהלות שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.

[18] משמעות דברי רש"י ביצה י, א. ד"ה 'כולם טהורים'.

[19] משנה אהלות ג, ו. רמב"ם טומאת מת ז, א.

[20] ובש"ך יו"ד שעא ס"ק יד.

[21] ט"ז שם ס"ק ז; ביאור הגר"א שם ס"ק ט.

[22] רמ"א שם, אך הביא דעת מהרא"י להחמיר.

[23] רמ"א שם.

[24] משנה אהלות ח, ו; שו"ע שם סעיף ג ובש"ך שם.