עבודה

עבודה: פעולות ההקרבה שנצטוו הכהנים לבצע לפני ה' על המזבח ובהיכל, נקראות 'עבודה'.

המושג 'עבודה' קשור לתפקידם של הכהנים והלויים במקדש ועל גבי המזבח. זה מה שמצינו רבות בתורה את המושג - "עבודת אהל מועד"[1]. כן נזכרת העבודה במקדש פעמים רבות כ"עבודת בית ה'"[2]. על כך אמרו חכמים, שאחד הדברים שעליהם עומד העולם, הוא "העבודה"[3], "ובשביל עבודת הקרבנות העולם עומד"[4]. משום כך נקראו הכהנים משרתי ה' העובדים לפניו, ככתוב: "כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים"[5].

כהונה ולויה: עבודת המקדש אינה כשרה אלא אם נעשתה על ידי הכהנים[6]. העבודה נעשית כשהכהן לבוש בבגדי כהונה*. קיימת הקפדה בהלכה שבעת העבודה יהיה הכהן לבוש בבגד הראוי לו, כלומר, כהן הדיוט לבוש בארבעה בגדים, וכהן גדול לבוש בשמונה בגדים, וכתבו הראשונים: "כהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו, הוא הנקרא 'מחוסר בגדים' ועבודתו פסולה... 'בזמן שבגדיהם עליהן - כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן - אין כהונתם עליהן'"[7]. גם עבודת הלויים נקראת עבודה, וכדברי חז"ל על הפסוק: "'לעבוד עבודת עבודה', איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר: זו שירה"[8].

רחיצת ידים ורגלים: הכהן רשאי לעבוד רק לאחר שרחץ את ידיו ורגליו כהלכה[9].

עמידה: בשעת העבודה חייב הכהן לעמוד, שנאמר "לעמוד לשרת"[10]. בזמן עבודתו אסור לו להישען על דבר אחר[11], על כל פנים באופן שלא יוכל לעמוד בלי הישענות זו[12].

חציצה: העבודה צריכה להיעשות בלא חציצה בין הכהן לרצפה ובין הכהן לכלי[13].

עבודה שיש אחריה עבודה

בציור נראית אחת העבודות במקדש והיא ה'קמיצה' הנעשית במנחות. הקמיצה נקראת 'עבודה', המקבילה לעבודת השחיטה בקרבן מן החי. כהן הקומץ את המנחה, מקיים מצות עבודה. עם זאת זר שעשה 'קמיצה' - אין עליו דין של הזר הקרב יומת, שכן עבודה זו יש אחריה עבודה אחרת, והיא נתינת הקומץ בכלי שרת.

ארבע עבודות: מבין העבודות השונות הגדירו חז"ל ארבע עבודות הקשורות לכל קרבן, שבהן תלויים הכשרו וכפרתו של הקרבן. והן: שחיטת הקרבן, קבלת הדם בכלי שרת, הולכתו אל המזבח, וזריקתו על גבי המזבח. הן העבודות שבקרבן המכשירות אותו[14], והן המעכבות את כפרת הקרבן. מאידך, כל העבודות שאחרי זריקת הדם, כהקטרת אימורים ושפיכת שירי הדם, אינן מעכבות את כפרת הקרבן[15].

עבודה במקדש - בתפילה, בשיר ובהשתחויה: במקדש התקיימו עבודות נוספות על עבודת הקרבנות, וכתבו הראשונים, בפירוש דרשת חז"ל: "'עבדהו במקדשו'. כלומר: ללכת שם [למקדש] להתפלל בו, ונגדו, כמו שבאר שלמה עליו השלום"[16], ככתוב: "ושבו אליך והודו את שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל"[17]. עוד כתבו הראשונים: "'ואותו תעבודו'... עבדהו במקדשו - פירושו לומר, שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות, והשיר, וההשתחואה שם"[18], ההשתחואה היא שם כולל לשלש צורות ההשתחואה הנזכרות בדברי חז"ל, שהם: קידה, כריעה והשתחואה[19].

עבודה שנעשתה על ידי זרים: על הזר הבא לעבוד במקדש נאמר: "והזר הקרב יומת"[20]; והיינו מיתה בידי שמים*[21]. חיוב זה נאמר דווקא על עבודה שאין אחריה עוד עבודה[22], והן ארבע פעולות: זריקה, הקטרה, ניסוך היין וניסוך המים בסוכות[23]. יש עבודה שיש עבודה נוספת הנעשית אחריה, ועליה אין חיוב מיתה, כגון: היוצק שמן על המנחות, הבולל את הסולת בשמן, הפותת את המנחות, המולח, המניף, המגיש, המסדר את לחם הפנים, או מסדר את הבזיכין על השלחן, המטיב את הנרות, הקומץ, המקבל דמים[24], על עבודות אלו אין הזר מתחייב מיתה. עם זאת, זר שעשה פעולות אלו, העבודה שנעשתה על ידו פסולה[25]. יש מי שכתב, שהזר לוקה על עשיית עבודות אלו[26].

פעולות הכשרות בזר: שחיטה כשרה בזר[27], וכן הפשט העולה מעורה וניתוחה לאבריה[28]. אף הדלקת נרות המנורה כשרה בזר, במקרה כזה הכהן שהיטיב את הנרות מוציא אותם החוצה להדלקה[29]. עם זאת, יש מי שכתב, שהדלקת המנורה כשרה בזר רק בדיעבד[30]. עוד כתבו הראשונים שהולכת העצים למזבח כשרה אף היא בזר[31].

לגבי ארבע העבודות שמתחייבים עליהם בפיגול, ראה בערך פיגול*.

---

[1] במדבר ד, כג, ועוד פעמים רבות בתורה.

[2] דברי הימים ב' כח, יג.

[3] משנה אבות א, ב.

[4] אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד; רמב"ם מעילה ח, ח.

[5] דברים יח, ה.

[6] פרט לתפקידים שהוטלו על הלויים , כגון, שוערים, משוררים, גזברים, וכד'.

[7] סנהדרין פג, ב; רמב"ם כלי המקדש י, ד.

[8] במדבר ד, מז; ערכין יא, א.

[9] וראה ערך קידוש ידים ורגלים.

[10] דברים יח, ה; סוטה לח, א.

[11] ראה בזבחים יט, ב ובתוספות שם ד"ה עמידה.

[12] שיטה מקובצת שם אות ד.

[13] ראה בהרחבה בערך חציצה*.

[14] רש"י זבחים יג, ב.

[15] זבחים יג, א.

[16] ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ה.

[17] מלכים א' ח, לג.

[18] השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ה.

[19] ראה ברכות לד, ב. מגילה כב, ב. שבועות טז, ב. ראה ערכים: 'השתחואה', 'כריעה', 'קידה'.

[20] במדבר יח, ז; ספרי קורח פרשה קטז.

[21] רמב"ם ביאת המקדש ט, א.

[22] ראה בערך עבודה תמה.

[23] רמב"ם שם ט, ב על פי דברי רב ביומא כד, א, הסובר שגם בעבודת סילוק אין מתחייבים, אבל לדעת לוי גם בעבודת סילוק מתחייבים, ועל כן מתחייבים גם על תרומת הדשן.

[24] משנה בזבחים קיב, ב.

[25] רע"ב זבחים יד, ג.

[26] רמב"ם שם ט, ה.

[27] משנה זבחים לא, ב; רמב"ם שם ט, ו.

[28] יומא כז, א; רמב"ם שם.

[29] רמב"ם שם ט, ז.

[30] ראב"ד בהשגה שם. וראה בערך הדלקת המנורה.

[31] רמב"ם שם, כמופיע בעירובין קד, א שאין זו עבודה (אך לכאורה שם ההקשר הוא לענין היתר חציצה).