ספק טומאה ברשות הרבים
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
ספק טומאה ברשות הרבים: דבר שנפל בו ספק אם נטמא או לא, אם היה הדבר ברשות הרבים – ספקו טהור.
הלכה היא, ש'ספק טומאה ברשות הרבים – טהור'[1], לפיכך, אם דבר טמא מונח ברשות הרבים, וספק אם אדם טהור נגע בו – דין הוא, שהאדם טהור מספק[2]. לפיכך אם נגע האיש בטהרות – הרי הן טהורות כמו שהיו.
ספק טומאה ברשות הרבים: כאמור, כשנפל ספק טומאה ברשות הרבים - האדם טהור מספק. מכל מקום, אם בא האדם לשאול מה דינו, אומרים לו, מוטב שיטבול, שאין בכך הפסד, ואם טבל – הרי זה משובח[3]. יש מן הראשונים הסוברים, שספק טומאה ברשות הרבים אינו טהור, אלא כשיש חזקה המסייעת לומר שהוא טהור[4], ויש סוברים, שספק טומאה ברשות הרבים טהור, גם כשאין חזקה המסייעת לומר שהוא טהור[5].
מקור הדין: דין ספק טומאה ברשות הרבים נלמד מסוטה*, שקינא לה בעלה והזהיר אותה, שלא תתייחד עם איש אחר ולמרות זאת נסתרה עמו. אשה זו אסורה מספק עד שתשתה. ומשם למדים שגם ספק טומאה – טמא. וכיון שאין שייך ייחוד בין איש לאשה אלא ברשות היחיד, שכן, רשות הרבים אינו מקום ייחוד, ממילא, דין הוא, שגם ספק טומאה מדיני הטומאות, אינו טמא אלא ברשות היחיד, אבל ברשות הרבים ספקו טהור[6].
הגדרת רשות הרבים: המושג 'רשות הרבים' לעניין טומאה אינו תלוי במחיצות, אלא כל מקום שהרבים מצויים בו, אף על פי שלא היו שם כשהתעורר הספק – הוא רשות הרבים, ואפילו הוא מוקף במחיצות[7]. לפיכך העזרה בבית המקדש, שאף היא מקום שהרבים מצויים בו, נחשבת רשות הרבים לעניין טומאה[8]. עוד אמרו חכמים, שמקום שהיו בו שלושה אנשים בזמן שהתעורר הספק, אפילו היה זה רשות היחיד גמורה – הרי דינו כדין רשות הרבים, וספק טומאה בו טהור[9].
אדם העובר ברשות הרבים ויש חשש שנגע בטומאה – טהור
בציור נראה אדם החופר ברשות הרבים לגלות עצמות שנקברו במקום, ואכן, מצא עצם אדם המטמאת. במהלך החפירה עברו אנשים ברחוב (ראה בציור משמאל) והתעורר ספק אם נגעו בעצמות שנחשפו בחפירה, הלכה היא, שספק טומאה ברשות הרבים – טהור.
[1] נזיר נז, א; רמב"ם נזירות ט, טז.
[2] משנה טהרות ו, ו; רמב"ם שאר אבות הטומאות טו, ח.
[3] רמב"ם שם ה"ט, על פי ע"ז לז, ב, שספק טומאה ברה"ר טהור היא "הלכה ואין מורין כן".
[4] תוס' סוטה כח, ב ד"ה מכאן.
[5] רש"י נידה ב, א ד"ה כגון ספק; תוס' שם ד"ה והלל.
[6] סוטה כח, א - ב ורש"י שם. וראה בתוספתא טהרות ו, י שבן עזאי לומד דין ספק טומאה ברה"ר שהוא טהור מזה שהציבור מקריבים את הפסח בטומאה, ורשב"ג שם סובר שספק טומאה ברה"ר טהור מפני שהוא ספק שאי אפשר לשאול ולברר מה היה בו, שאי אפשר לשאול את הרבים.
[7] ראה משנה טהרות פ"ו משניות ו-י ור"ש ורא"ש שם מ"ו, ורמב"ם שאר אבות הטומאות פ"כ הלכות א-ו.
[8] פסחים יט, ב; רמב"ם שם ה"ג.
[9] נזיר נז, א; ר"ש ורא"ש טהרות שם.