עגל

עגל: 'עגל' הוא פר צעיר עד גיל שנה.

עגל הוא פר* בן שנתו[1], כדברי חז"ל: "כל מקום שנאמר 'עגל' בתורה סתם - בן שנה, שנאמר: 'ועגל וכבש בני שנה', 'בן בקר' - בן שתי שנים"[2].

קרבן מן העגל – בנדבה: בכל הקרבנות בתורה, שנאמר לישראל להביא 'פר', הכוונה לפר בן שנתיים, שכן, לא מצינו קרבן שנצטוו ישראל להקריב דווקא עגל[3]. ברם בעולת נדבה ושלמי נדבה, שמביא האדם למקדש, שנאמר בהם 'בקר*' סתם[4], ולא נאמר 'פר' – אפשר להקריב גם עגל, וכדברי הראשונים: "השלמים באים... מן הבקר מזכרים ומנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים... הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום... והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום"[5].

דיניו: נסכי העגל כנסכי הפר*[6], משום ששור בן יומו נקרא שור[7], שנאמר: "שור או כשב או עז כי יולד"[8]. הנודר להביא שור והביא עגל – לא יצא, הנודר להביא עגל והביא שור – יצא[9].

עגל - בן שנה

בתמונה נראה עגל צעיר שטרם מלאה לו שנה, וניתן להביא אותו כקרבן נדבה.

קרבן מן ה'עגל' בחנוכת המשכן: ביום השמיני משמונת ימי המילואים* נצטוו ישראל להקריב שני עגלים: אהרן נצטווה להקריב עגל לחטאת, וישראל נצטוו להביא עגל לעולה[10]. ואמרו חז"ל, שהעגל של ישראל בא לכפר על מעשה העגל, ואילו העגל של אהרן בא למנוע קטרוג על אהרן בביאתו למשכן[11].

מן המדרש

עגל בחנוכת המשכן - לחיזוק הכהונה

"'ויאמר אל אהרן: קח לך עגל בן שנה' (ויקרא ט, ב): "למה לא נאמר לו 'פר' אלא עגל? - אמר לו: שעל ידי העגל [שעשו ישראל] נתפקפקה [התערערה] הכהונה בידך, ועל ידי העגל [שתביא במשכן] היא מתבססת [ומתחזקת] בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים: יש להם עוונות ממעשה העגל, לפיכך אמר: הם יקריבו עגל, שנאמר: 'ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים... ועגל' כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל" (תנחומא שמיני סימן ו).

---

[1] תוספתא פרה א, ג. ראש השנה י, א. רמב"ם מעשה הקרבנות א, יד.

[2] ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה ב.

[3] חוץ מחנוכת המשכן, ראה להלן.

[4] ויקרא א, א - ט. שם ג, א - ה.

[5] ראה רמב"ם מעשה הקרבנות א, ח; (בעולה) ושם הלכה יא (בשלמים). עגל אינו קרב לעולם חטאת, ומה שנאמר ברמב"ם שם הלכה ט: "החטאת באה מחמשת המינים האלו... מן הגדולים ומן הקטנים", ראה כס"מ שם שהכוונה לשעירת עזים שהיא קטנה.

[6] ספרי במדבר, פרשת שלח, פסקה קז. מנחות צא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ד.

[7] בבא קמא סה, ב.

[8] ויקרא כב, כז.

[9] רמב"ם מעשה הקרבנות טז, א, על פי מנחות קז, ב, כתנא קמא, ושלא כרבי.

[10] ויקרא ט, ב - ג.

[11] תו"כ שמיני, פרשה א, ג; אף על פי שכבר נתכפר לאהרן על חלקו במעשה העגל. וראה עוד על כפרת עגלי המילואים בתנחומא שמיני, סימן ד; ובתנחומא בובר סימן ו.