עבודת יחיד

עבודת יחיד: עבודה שכהן רשאי לעשותה בבגדי כהונה שנעשו באופן פרטי.

המושג 'עבודת יחיד' מופיע פעם אחת בדברי חז"ל, בברייתא האומרת: "אחר שכלתה עבודת ציבור, כהן שעשתה לו אמו כתונת – לובשה ועובד בה עבודת יחיד, ובלבד שימסרנה לציבור"[1].

פירוש המושג: הראשונים מבארים את המושג 'עבודת יחיד' בכמה אופנים:

א. עבודת יחיד היא הוצאת הכף והמחתה מקודש הקודשים ביום הכיפורים, והיא נחשבת 'עבודת יחיד' משום שאינה נצרכת לכפרת הציבור, אלא היא נעשית רק כדי לפנות את קודש הקודשים מכלי השרת של עבודת היום[2].

ב. 'עבודת יחיד' היא קריאת התורה ביום הכיפורים, שהיא נעשית בבגד לבן של הכהן הגדול[3].

ג. 'עבודת יחיד' אינה שייכת לעבודת יום הכיפורים דווקא, אלא עניינה, הקרבת נדרים ונדבות עבור יחידים בכל ימות השנה. לכן נקראת 'עבודת יחיד' - בניגוד לעבודת התמיד שהיא עבודת ציבור[4].

מסירה לציבור 'יפה יפה': לפי כל הפירושים, צריך הכהן למסור את הכתונת לצבור בנתינה גמורה 'יפה יפה'[5]. המושג 'יפה יפה' נזכר בדברי חז"ל[6] בעניין הבאת בהמה לקרבן תמיד, על ידי אדם פרטי, וכתבו הראשונים: "כל בגדי הכהנים אינן באים אלא משל ציבור, ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרו לציבור [יפה יפה] ומותר. וכן כל כלי השרת ועצי המערכה שמסרן יחיד לציבור הרי הן כשרין. אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו – כשרים, ובלבד שימסרם לציבור"[7].

מסירת בגדי כהונה ל'לשכת פנחס המלביש'

כהן שעשתה אמו לו בגדי כהונה לבנים, וברצונו לשרת בהם בעת עבודתו בקודש, הדבר אפשרי מבחינת ההלכה, ובלבד שימסרם לציבור 'יפה יפה'. בציור משמאל נראה הכהן, כשהוא מביא את בגד הכהונה ללשכת פנחס המלביש, ומוסרו לממונה על הלשכה לצורך עבודת המקדש. בכך הרשות בידו ללבוש בגד זה לכשיגיע זמנו לשרת בקודש.

---

[1] יומא לה, ב, ושם כה, א בנוסח מקוצר.

[2] רש"י, תוספות ישנים, תוספות רא"ש וריטב"א ביומא שם.

[3] רבנו אליקים יומא שם. גם רש"י כותב ששמע הסבר זה, אלא שהוא מקשה עליו שבקריאת התורה לא נאמר שהכהן הגדול צריך למסור לציבור את בגדו.

[4] מאירי יומא שם; שפת אמת וזבח תודה יומא שם.

[5] יומא שם. וראה הרחבת דברים בבירור הלכה זו ב'שערי היכל' למסכת יומא, מערכה עד.

[6] ראש השנה ז, א.

[7] רמב"ם כלי המקדש ח, ז.