עלייה על גבי המזבח

עלייה על גבי המזבח: דיני כהנים העולים ויורדים בעבודתם על המזבח.

נאמר בתורה: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו"[1], ודרשו חז"ל: "מכאן אמרו: עשה כבש* למזבח"[2]. כן למדו חכמים מכאן, שיש ללכת על המזבח בדרך כבוד, ולהזהר מלפסוע פסיעה גסה.

עלייה במעלות: העלייה אל ראש המזבח מתקיימת בעלייה על הכבש, ויש איסור תורה לעלות על המזבח במדרגות, שנאמר: "ולא תעלה במעלות על מזבחי"[3]. כמו כן יש אומרים, שיש איסור מן התורה לרדת מן המזבח במעלות[4]. וכתבו הראשונים שהעולה אל המזבח במעלות – לוקה. לפיכך עושים למזבח כבש, שהוא מדרון העולה בשיפוע אל המזבח[5]. כמו כן, אמרו חכמים, שאסור לפסוע פסיעה גסה על המזבח, אלא יש להלך שם עקב בצד גודל, שנאמר: "אשר לא תגלה ערותך עליו"[6], והפוסע פסיעה גסה על המזבח עד שתגלה ערותו – לוקה[7].

סדר העלייה לעבודות שעל המזבח: הכהנים העולים על המזבח עולים בצד ימין של הכבש, פונים ימינה ומקיפים את המזבח לשמאל מסביב, ויורדים בצד שמאל של הכבש[8]. לא כן הכהנים העולים לשלושה דברים, והם: ניסוך המים, ניסוך היין, והקרבת עולת העוף במערב המזבח - כאשר אין מקום להקריבה במזרח המזבח. שלושת אלה אינם מקיפים את המזבח, אלא משהגיעו בכבש לראש המזבח פונים מן הכבש לצד שמאל אל ספלי הכסף[9], זאת, כדי שהנסכים לא יתעשנו בעשן המזבח, וכדי שעולת העוף לא תמות בעשן המזבח[10].

עליית כהנים על כבש המזבח

בציור נראים כהנים על כבש המזבח, כך מתקיים הפסוק 'לא תעלה במעלות על מזבחי' [אלא בכבש]. יש אומרים שהאיסור נאמר רק בעליית הכהן, ויש אומרים שהאיסור נאמר גם על הירידה. בכל מקרה נאסר על הכהנים ללכת בפסיעה גסה.

עליית כהן גדול: כהן גדול העולה בכבש ביום הכיפורים עולה באמצע הכבש ויורד באמצע הכבש[11], וכתבו הראשונים: "בזמן שרוצה כהן גדול להקריב, היה עולה בכבש והסגן מימינו. הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו. והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה האברים שבידו וסומך עליהן וזורקן לאש"[12], זאת, משום כבודו של כהן גדול ומשום חיבתם של ישראל שהוא שלוחם[13]. יש אומרים שביום הכיפורים כל הכהנים עולים באמצע הכבש ויורדים באמצע הכבש לפני הכהן גדול, כדי להדרו[14].

עקב בצד אגודל: בדברי חז"ל נאמר: "מה תלמוד לומר – 'אשר לא תגלה ערותך עליו'? - שלא יפסע בו פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל". יש שלמדו מכאן, שכך היא המצוה, שהכהן ילך עקב בצד אגודל, דברים כפשוטן. אולם, בדברי חז"ל מצינו, שהכהנים היו רצים על המזבח, כגון: "מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו"[15], וכן – "מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש... נטל סכין ותקע לו בלבו"[16]. אמנם בעקבות מעשים אלה תקנו חז"ל פייסות במקדש לבל יישנו מקרי רצח, אך התיאור אודות הריצה על הכבש לא נשלל על ידי חז"ל. ואכן, בתקופת הרגלים כשהעבודה מרובה והכל נעשה בזריזות, לא יתכן שהעבודה תיעשה כשהכהנים הולכים עקב בצד אגודל. כך כתבו הראשונים, שעיקר האיסור הוא הליכה ב'פסיעה גסה': "הזהירנו מעלות על המזבח במעלות כדי שלא יפסע פסיעות גסות בעלותו... ולשון מכילתא... כשעולה למזבח לא יהא פוסע פסיעה גסה... וכל מי שפסע פסיעה גסה על המזבח עד שיגלה ערותו עליו לוקה"[17], וכן כתבו ראשונים אחרים: "עקב בצד אגודל - לאו דוקא, שהרי לא אסר אלא פסיעה גסה"[18].

מעולם המחשבה

'לא תעלה במעלות' - טעם האיסור

בטעם המצוה אמרו חכמים, שעיקר העניין הוא לנהוג כבוד במזבח, כמובא במדרש: "'אשר לא תגלה ערותך עליו'... אי אתה פוסע פסיעה גסה... והרי דברים קל וחומר: ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה, אמר הקדוש ברוך הוא - לא תנהג בהן מנהג בזיון, חברך שהוא בדמותו של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהוג בו מנהג בזיון" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא). ובדברי הרמב"ם מצינו, שכתב, שהאיסור הוא מטעם התרחקות מעבודה זרה, שהיו נוהגים לגלות ערוה בעת העבודה לאליליהם, ובלשונו: "שלא נעבוד השם כדמות עבודתם [של עובדי עבודה זרה]... וכבר ידעת פרסום עבודת פעור בזמנים ההם, אשר היתה בגלוי הערוה. מפני זה ציוה הכהנים לעשות מכנסים לכסות בשר ערוה בעת העבודה, ושלא יעלה למזבח עם כל זה במעלות – 'אשר לא תגלה ערותך עליו'" (מורה נבוכים ג, מה).

---

[1] שמות כ, כג.

[2] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא.

[3] שמות כ,כג.

[4] מכילתא ומכילתא דרשב"י שמות כ,כג. ובמעשה רוקח בהלכות בית הבחירה א, יז; כתב, שהרמב"ם לא כתב שהיורד במעלות לוקה, לא בספר המצוות ולא בהלכות בית הבחירה, ודייק שכך גם עולה מדברי חז"ל.

[5] רמב"ם בית הבחירה א, יז.

[6] מכילתא ומכילתא דרשב"י שם. ועי' בשערי היכל ליומא מערכה לו, שהדבר קשה, שהרי מצינו שהכהנים היו רצים על גבי הכבש (יומא כב, א), וראה שם שיטות המפרשים ביישוב הדבר.

[7] סהמ"צ לרמב"ם ל"ת פ. חינוך מצוה מא.

[8] משנה בזבחים סג, א - ב וביומא מג, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ז, יא. ועבודת יום הכיפורים ב, ה. וע"ע "כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין".

[9] זבחים שם. רמב"ם מעשה הקרבנות שם.

[10] גמרא זבחים סד, א. רמב"ם מעשה הקרבנות שם. וע"ע בעניין הלכה זו בשערי היכל לזבחים מערכה קנז.

[11] משנה יומא שם וכחכמים, אבל רבי יהודה שם סובר שכהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע בכל ימות השנה.

[12] רמב"ם כלי מקדש ה, ג.

[13] רש"י שם.

[14] רמב"ם עבודת יום הכיפורים שם. לרמב"ם היתה גרסה שונה במשנה שם: "והיום עולים באמצע ויורדים באמצע" ראה לחם משנה שם, וראה הגירסה בהגהות הב"ח שם. וכן באמת הגרסה בנוסח המשנה שהעתיק הרמב"ם עם פירוש המשנה שלו, ראה בפהמ"ש מהדורת ר"י קאפח. וכן הגרסה ביומא מה, א; ובירושלמי ובכמה כתבי יד, ראה שערי היכל ליומא מערכה קג. וראה מהר"י קורקוס שפירש את דברי הרמב"ם לפי הגרסה שלפנינו.

[15] יומא כב, א.

[16] יומא כג, א.

[17] ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה פ.

[18] ספר יראים סימן שיא; וסמ"ג לא תעשה רצא.