עין עיטם

עין עיטם: מעיין ממנו הגיעו מים למילוי המקוואות בעזרה ולשאר צרכי המקדש.

העיר ירושלים היתה מן הערים הגדולות בעולם בימי בית ראשון ושני[1], לפיכך נדרשו מים רבים לצורך תושבי העיר והמקדש, וכן עבור עולי הרגל המתכנסים לירושלים שלש פעמים בשנה. מעיין הגיחון* שופע מים, אך הוא נמצא בנחל קידרון בתחתית העיר, וגם בו אין די מים כדי לספק את צרכי העיר המרובים[2]. בורות המים בחצרות הבתים, אף הם סיפקו מים בצמצום לתושבי החצר בלבד. לפיכך נדרש מקור מים נוסף אשר יספק מים לצורך כל הבאים בשערי ירושלים, ואכן, מצינו בדברי חז"ל, שהיה מקור מים בשם 'עין עיטם' שסיפק מים לעיר ולמקדש[3].

המקורות בדברי חז"ל: נאמר בתורה: ''וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'''[4], מכאן למדו חז"ל, שבית המקדש מקומו גבוה בארץ ישראל. ומבואר בתלמוד, שדוד ושמואל הם שקבעו את מקום המקדש. במהלך הבדיקה סברו לבנותו ב'עין עיטם' הנמצא במקום גבוה בהר, ולבסוף קבעוהו על כתף ההר, כלומר, שלוחה של ההר הנמוכה מ'עין עיטם', משום שנאמר: "בין כתפיו שכן''[5], וממשמעות הפסוק למדו, שיש לקבוע את המקום על כתף ההר ולא בראשו. מעיין 'עין עיטם'[6], הנזכר בדברי חז"ל אלו, היה אחד ממקורות המים שסיפק מים למקדש[7]. כך גם נאמר בירושלמי, ש"אמת המים היתה מושכת מים למקדש מעין עיטם"[8]. יש מן הפרשנים המזהים מעיין זה כמעיין 'מי נפתוח'[9], הנזכר בספר יהושע[10].

מנהרות בסלע לזרימת המים לירושלים

בתמונה נראית אחת המנהרות החצובות בסלע, דרכן עברו המים עשרות קילומטרים, מן המעיינות באזור בית לחם אל ירושלים והמקדש.

תפקיד המעיין: מעיין 'עין עיטם' מוזכר בדברי חז"ל, אגב דיון בטבילת הכהן הגדול הראשונה ביום הכיפורים, כמעיין שמספק מים למקווה שמעל 'שער המים'*. המקווה היה בנוי מעל השער, ומכאן הסיקו חז"ל, שגובהו של המעיין ביחס לרצפת העזרה* עשרים ושלוש אמות[11]. בתלמוד הירושלמי נאמר, שהמעיין שימש כמקור מים לשאר צרכי העזרה, כגון ל'ים של שלמה'*, ומי המעיין הכשירו את מימיו כמי מקווה הכשרים לטבילה[12]. וכתבו הראשונים בעניין 'עין עיטם': "ה'ים שעשה שלמה' כמקווה היה, מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מ'עין עיטם'. לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה כמי הכיור, וממנו היו ממלאין הכיור"[13]. עוד יש מי שכתב, שהמעיין שימש כמקור לאמת המים* שהיתה עוברת בקרקעית העזרה[14]. מים אלה שימשו את הכהנים בשעה שרצו לנקות את העזרה מדמי הקרבנות, והציפו את העזרה במים[15], משם המשיכה אמת המים ל'נחל קדרון'* ומי השטיפה זרמו אל הנחל[16].

מעולם המחקר

זיהוי 'עין עיטם' בדורות האחרונים

בדורות האחרונים נערך מחקר יסודי סביב אמות המים, שהביאו מים לירושלים בעבר. המים שהובאו לירושלים זרמו ממעיינות שנמצאו בין בית לחם לחברון (ליד עין ערוב). מערכת אמות המים הביאה מים מכל האזור אל מאגר גדול שנקרא 'ברכות שלמה'. מכאן יצאו שתי אמות מים לכיוון ירושלים; האחת - לעבר הר הבית, אמה זו נקראת 'האמה התחתונה'. השניה - לעבר העיר העליונה, הנקראת 'האמה העליונה', זו הגיעה אל תוך העיר כשהיא חולפת דרך ארמון הורדוס, במקום הנקרא כיום 'מגדל דוד'. (היתה אמה שלישית שזרמה לעבר ההרודיון). 'בריכות שלמה' שוכנות כארבעה קילומטר דרומית לבית לחם, ב'ואדי ארטס', בוואדי זה יש מעין הנקרא 'עין עיטון' המזוהה עם 'עין עיטם'. הבריכות נקראות על שמו של שלמה המלך, שכן, ראשית הקמתן בתקופת שלמה, כמובא בקהלת (ב, ד): "הגדלתי מעשי בניתי לי בתים... עשיתי לי ברכות מים". שלמה נזקק להכין מקורות מים להמונים הבאים לחנוכת המקדש, ככתוב (מלכים א' ח, סה): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג, וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים... ארבעה עשר יום", קהל גדול זה לא היה יכול להתכנס למעמד, בלי הכנת מקורות מים רבים לאדם ולבהמה. כך גם מתואר בכתבי יוסף בן מתיתיהו (קדמוניות ח, ז; ג) ששלמה פיתח את מעיינות המים והפרדסים ב'עיטם'. בתקופת החשמונאים ובתקופת הורדוס עברו הבריכות שינויים והוגדלו במספרן ובכמות המים שהכילו. לאחרונה נחשפה אמת המים שמקורה במעיין 'עין עטון', ומתברר, שהתוואי שלה עובר דרך 'בריכות שלמה', משם מתפתלת אמת המים בדרך לירושלים בתכנון הנדסי מופלא, ומתמשכת עשרות קילומטרים בעזרת צינורות אבן וגשרים. כן נמצאו מנהרות חצובות בסלע ברכס ארמון הנציב. משם פונה האמה מעט מערבה לכוון הר ציון, ונכנסת לירושלים מדרום, ומשם דרך מנהרה חצובה בסלע וכן גשר - לכיוון הר הבית ובית המקדש. אמת המים נקראת 'עין עיטם' על שם המעיין ממנו יצאו המים למקדש (וראה 'שערי היכל' לזבחים מערכה קכג הערה 8). במהלך דורות הגלות נהרס חלק ניכר מאמת המים הקדומה. הטורקים והבריטים חידשו את זרימת המים בכמות מצומצמת בעזרת צינורות חרס וברזל עד להבאת מים לירושלים ממעיינות ראש העין ומקורות מים אחרים.

אמות המים מ'עין עיטם' ירושלים

במפה נראה התוואי של שתי אמות המים, שמקורן בבריכות שלמה מדרום לבית לחם, העליונה (בכחול) עוברת בראשי ההרים ומגיעה עד שערי ירושלים במערב. התחתונה (באדום) מפותלת יותר ומגיעה עד שערי המקדש.

מן המדרש

'עין עיטם' סמוך לחורבן

"'דבק לשון יונק אל חיכו בצמא'. אמת המים באה מ'עיטם'. פעם אחת עמדו הסוקרים [סיקריקים] והחריבוה [להראות לרומאים שיש לנצורים שפע של מים]. והיה אחד מהם נוטל את בנו והולך לאמת המים, מבקש לשתות - ולא היה מוצא לשתות. והיה התינוק מדבק לשונו אל אמת המים. זה שכתוב: 'דבק לשון יונק אל חיכו בצמא'" (איכה רבה ד, ד).

מעולם האגדה

מים בשנות בצורת - לעולי הרגל בירושלים

פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד, אמר לו: הלוויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים. ואם איני נותן לך - הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף... כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים... שלח לו... שגר לי מים או מעות שיש לי בידך! - שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו הגמון, אמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים?!... נכנס נקדימון לבית המקדש... נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים, וירדו גשמים... [עמד שוב בתפילה ואמר]: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה... ולמה נקרא שמו נקדימון? - שנקדרה חמה בעבורו!"

בריכות שלמה

בציור נראות בריכות שלמה כפי שנראו במהלך הגלות. בריכות אלה ניקזו את המים מן המעיינות השונים בהרי בית לחם, ומשם יצאו המים לירושלים בצינורות אבן, גשרים ומנהרות בסלע, עד הגיעם לחצרות המקדש.

---

[1] ההסטוריון הרודוטוס ואחרים.

[2] עיין ערך מעיין השילוח.

[3] זבחים נד, ב.

[4] דברים יז, ח.

[5] דברים לג, יב.

[6] זבחים נד, ב.

[7] גמרא יומא לא, א; ירושלמי יומא ג, ח. וראה שערי היכל זבחים מערכה קכג הערה 8.

[8] ירושלמי יומא ג, ח.

[9] רש"י יומא לא, א. ד"ה 'עין עיטם' וכן רש"י בזבחים נד, ב. רד''ק יהושע טו, ט.

[10] יהושע טו, ט.

[11] גמרא יומא לא, א.

[12] ירושלמי יומא ג, ח.

[13] רמב"ם ביאת המקדש ה, טו. ריטב''א סוכה מט, ב.

[14] תוספות רי''ד עירובין קד, ב. ועיין ערך אמת המים.

[15] משנה פסחים סד, א; תוספתא פסחים ד, י.

[16] משנה יומא נח, ב; גמ' תמורה לד, א; וראה את מהלך המים בבית המקדש, בערך 'אמת המים'.