עוף
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
עוף: שם כללי לקרבן העוף הבא מן התורים או מבני היונה.
חלק בלתי נפרד מקבוצת הקרבנות הקרבים על המזבח, הם קרבנות העוף. יש קרבנות שחובה להביאם דווקא מן העוף, ויש קרבנות שהרשות נתונה לאדם להחליט אם להביאם מן העוף.
קרבנות שחובת הבאתם מן העוף: עולת נזיר שנטמא*, חטאת נזיר שנטמא*, עולת הזב*, חטאת הזב*, עולת הזבה*, חטאת הזבה*, חטאת היולדת*.
קרבנות שהרשות נתונה להביאם מן העוף: קרבנות המסורים להחלטת האדם אם להביאם מן העוף, הם: עולת נדר או נדבה*, עולת ביכורים*, קרבן עולה ויורד*, עולת הגר*, עולת היולדת*, עולת המצורע*, חטאת המצורע.

בני יונה
בתמונה נראית יונה, הכשרה לקרבן לקרבנות האמורים בתורה. הלכה היא שניתן להביא בן יונה זכר או נקבה ושניהם כשרים להקרבה.
דיני קרבנות הבאים מן העוף: קרבנות העוף באים מתורים או מבני יונה בלבד. אין עדיפות לאחד מהם, ושניהם שווים במעלתם[1]. הזכר והנקבה כשרים לקרבנות העוף[2]. צורת שחיטת העוף במקדש היא במליקה* בלבד, והמליקה כשרה רק בכהן[3].
מהלכות קרבן העוף: הלכה היא, שאין מומים פוסלים בעוף, אלא אם כן מדובר במום של חסרון איבר. כגון: יבשה העין, נסמאת העין, נקטעה הרגל, ועוד[4]. עוף שנמצא טרף לאכילה - פסול להביאו כקרבן על גבי המזבח[5]. עוד כתבו הראשונים: "שנים מתנדבין או נודרין קרבן אחד עולה או שלמים; אפילו פרידה אחת של תורים או בני יונה - מביאין אותה בשותפות... ודברים אלו הן דברי קבלה"[6].
הקרבנות בהם מקריבים בני יונה:
בעולה*: נדר או נדבה לכפר על ביטול עשה או לא תעשה שיש בה קום עשה, או על הרהורי עבירה, ניתן להביא קרבן מן העוף[7]. זב וזבה מקריבים תור או בן יונה לעולה[8]. נזיר שנטמא במת[9].
בקרבן עולה ויורד*: בשבועת העדות, ביטוי שפתים, טומאת מקדש וקודשיו. בכל אלה – הדל מביא תור או בן יונה לעולה[10]. יולדת[11], מצורע[12].
בחטאות חיצוניות: קרבן עולה ויורד – הדל מביא6 קרבן מן העוף, וכן קרבן מצורע8, יולדת7, קרבן הזב והזבה4, ונזיר שנטמא במת5.
מעולם ההלכה
תורים ובני יונה לעיטור הביכורים
"כשהיו מביאין [עולי הרגל] את הביכורים, היו מביאין בידם תורים ובני יונה. וכן היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה כדי לעטר את הביכורים. אלו שעם הסלים - היו קרבים עולות. ואלו שבידיהן - היו ניתנין לכהנים" (רמב"ם ביכורים ג, ט).
[1] משנה כריתות כח, א. חולין כב, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, ב.
[2] תמורה יב, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, א.
[3] זבחים סה, א. רמב"ם מעשה קרבנות ו, כ.
[4] תמורה יב, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, א.
[5] זבחים פד, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, א. ועיין כסף משנה שכוונת הגמרא הן לעוף והן לבהמה.
[6] רמב"ם מעשה הקרבנות יד, ב.
[7] ויקרא א, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות א, ח; ג, יד.
[8] ויקרא טו, יד - טו. ויקרא כט, ל.
[9] ויקרא ו, ח - יא.
[10] ויקרא ה, א - יג.
[11] יקרא יב , ו - ח.
[12] ויקרא יד, י - לב.