עולה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
עולה: קרבן המוגדר כ'קדשי קדשים'*, העולה על המזבח כליל לה'.
פרשיות הקרבנות בתחילת ספר ויקרא פותחות בדיני קרבן העולה. קרבן העולה מוקרב בשלמותו כליל על המזבח, ואינו מיועד לאכילת הכהנים, ככתוב: "והקטיר הכהן את הכל המזבחה"[1]. להלן נפרט כמה מסוגי העולות, אשר יתבארו בערכים נפרדים בפני עצמם.
מהלכות קרבן עולה: כאמור, קרבן עולה מוקרב כליל לה', זאת, שלא כשאר הקרבנות, שבהם יש חלק המיועד לאכילה לכהנים או לבעלים. להלכה ניתן להביא קרבן עולה מן הצאן או מן הבקר או מן העוף[2]. קרבן עולה מן הבהמה מובא רק מן הזכרים[3]. רוב הקרבנות המוקרבים על המזבח הן עולות. כמו כן, העולות המובאות על המזבח רובן באות כקרבן חובה, עם זאת, יש בין העולות גם עולת נדר ונדבה, כגון, עולת ביכורים ועולת עצים[4].
עולת היחיד והציבור: חלק מהעולות מובאות על ידי אדם יחיד וחלקן מובאות על ידי הציבור.
עולות יחיד: עולת נדר*, עולת נדבה*, עולת ביכורים*, עולת ראיה*, איל כהן גדול ביום הכיפורים*, עולת דל*, עולת הגר[5], עולת עצים*, עולת נזיר שנטמא*, עולת נזיר טהור*, עולת זב*, עולת זבה*, עולת יולדת*, עולת מצורע*.
עולות ציבור: עולות הציבור באות כקרבן במהלך ימי השנה כולה, וכך ברגלים ובמועדים, והם: תמיד של שחר*, תמיד של בין הערבים*, מוספים*, פר עבודה זרה*, עולת העומר*, עולת שתי הלחם*, וכן קיץ המזבח* - כשהמזבח בטל מן הקרבנות.
עולות הבהמה והעוף: קיימת חלוקה בין סוגי העולות דלעיל: העולות באות בדרך כלל מן הבהמה, דהיינו, מן הצאן או מן הבקר, מאידך מיעוט העולות באות מן העוף.
עולות הבהמה כדלהלן: עולת התמיד, עולת המוספים, פרי עבודה זרה, עולת העומר, עולת שתי הלחם, עולת ראיה, אילו של כהן גדול ביום הכיפורים, עולת עצים ועולת נזיר שנטהר.
עולת העוף: עולת הביכורים, עולת הדל, דהיינו - קרבן עולה ויורד, עולת נזיר שנטמא, עולת זב, עולת זבה.
עולות הבאות גם מעוף וגם מן הבהמה: עולת נדר או נדבה, עולת גר.
עולות הבאות לעשירים – מן הבהמה, ולעניים – מן העוף: עולת יולדת, עולת מצורע.
קרבן עולה המובא בנדבה
בציור נראית אשה המביאה קרבן עולה לנדבה. הקרבן מובא הן מן הבהמה, והן מן העוף.
בזכות קרבן עולה – נבנית ירושלים
"'צו את אהרן... זאת תורת העולה': זה שאמר הכתוב: 'הטיבה ברצונך את ציון'... [אימתי]? 'אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל' (תהלים נא). כלומר: אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקדוש ברוך הוא [על המזבח – כבימי בית שני] - אין ציון וירושלים נבנה. לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה, שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא. ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן? - מפני שנקרא 'זבחי צדק', שנאמר (תהלים נא): 'אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל'. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל וכך העולה חביבה עלי, לכך צווה [את] אהרן ובניו שיהיו זהירין בה להקריב אותה לפני" (תנחומא צו, יד).
[1] ויקרא א, ט, וראה לדוגמא בפסחים עז, ב.
[2] שם א, ב וראה שם פסוק יד.
[3] ויקרא א, ג; ושם פסוק י.
[4] בנוגע לדיני מעילה בעולה עיין בערך 'מעילה', ובנוגע לדיני תמורה בעולה עיין בערך 'תמורה'.
[5] ראה ערך 'קרבנות הגר'.