פורים במקדש

פורים במקדש: קריאת המגילה במקדש, ושאר מצוות הפורים וקיומן במקדש.

מצות קריאת המגילה שתיקנו חכמים בפורים לכל ישראל – נוהגת גם במקדש. בדברי חז"ל בתלמוד נדרש הפסוק - "'משפחה ומשפחה' – להביא משפחות כהונה ולוייה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה"[1]. גדר החיוב של מקרא מגילה במקדש ושאר מצוות, נתון לדיון בדברי ראשונים ואחרונים.

קריאת המגילה – האם דוחה את הקרבנות? כאמור, דנים חז"ל בשאלה; האם מגילת אסתר נקראת במקדש. מדברי חז"ל נראה, שקריאת המגילה דוחה את הקרבנות, שכן דרשו, שהכהנים והלויים - "מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה". הווה אומר, כאשר מגיע זמן קריאת המגילה בשחרית הרי היא מתקיימת בזמן העבודה במקדש, ויש להפסיק את העבודה לצורך קריאת המגילה. הלכה זו חוזרת ונשנית בגמרא בשם תנאים ואמוראים: "כהנים בעבודתן ולויים בדוכנן וישראל במעמדן, כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה"[2]. המילים "מבטלין עבודתן" יש להן משמעות ברורה; היינו, יש להפסיק את העבודה לצורך הקריאה. עוד אמרו חכמים, שיש לבטל תלמוד תורה כדי לשמוע מקרא מגילה, וכדברי הגמרא שם: "מכאן סמכו של בית רבי, שמבטלין תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה". קל וחומר מ'עבודה'; מה 'עבודה' שהיא חמורה – מבטלין מפני מקרא מגילה - תלמוד תורה לא כל שכן!

פסק ההלכה בראשונים: לאור האמור כתבו ראשונים לעניין הלכה: "קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים... והכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים... ואפילו כהנים בעבודתן, מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה"[3].

קריאת המגילה במקדש

בציור נראית קריאת המגילה במקדש בימי עזרא ונחמיה. על הבמה נראים כהני המשמרת הבאים ממשמרתם ועבודתם, והולכים לשמוע קריאת מגילה. כן נראה בציור קהל המגיע מירושלים להשתתף בקריאה במקדש משום פרסום הנס, וכדי לקיים – 'ברוב עם הדרת מלך'.

התמיהות: הלכה זו צריכה הסבר, שכן, כלל פשוט בתורה הוא, ש"העוסק במצווה פטור מן המצוה"[4], ממילא כהן העוסק בהקרבת התמיד פטור מכל מצוה אחרת. כך היא גם ההלכה בתלמוד לעניין פטור הכהן משאר מצוות: "כהנים בעבודתן ולויים בדוכנן וישראל במעמדן - פטורין מן התפילה ומן התפילין"[5], כלומר, העוסק בקרבן התמיד, אפילו כשמדובר ב'ישראל במעמדן' - שאינם מקריבים קרבן על המזבח ככהנים – כולם פטורים מן המצוות. כך גם כתבו הראשונים להלכה: "כהנים בשעת העבודה, והלויים בשעה שאומרים השיר של הדוכן, וישראל בשעה שעומדים במקדש - פטורין מן התפילה ומן התפילין"[6]. לאור האמור, תמוהה ההלכה האומרת, שקרבן התמיד, המוגדר על ידי חז"ל כ'עבודה שהיא חמורה', עם זאת, נדחה מפני קריאת מגילה? יתירה מזו! יש בכך איסור מן התורה - כמובא בראשונים: "כהן שיצא מן המקדש בשעת העבודה... חייב מיתה - בין כהן גדול בין כהן הדיוט – שנאמר: 'ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו', כלומר: לא תניחו עבודה ותצאו מבוהלים ודחופים [החוצה] מפני גזירה זו"[7]. איסור זה נמנה במניין תרי"ג על ידי מוני המצוות בלשון זו: "הזהיר הכהנים שלא לצאת מן המקדש בשעת עבודה, והוא אומרו יתברך: 'ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו'. ונכפלה אזהרה זאת גם כן בכהן גדול... 'ומן המקדש לא יצא'"[8]. ואילו כאן, נצטוו הכהנים לבטל את העבודה וללכת לשמוע מקרא מגילה. במיוחד לאור האמור, שמקרא מגילה היא מצוה מדברי סופרים, תמוה הדבר, שמצוה מדבריהם תדחה מצוות עשה ולא תעשה של תורה!

דעת האחרונים: אכן, יש מן האחרונים שכתב, שכוונת חז"ל לומר, שעיקר העניין הוא להזדרז ולהקדים את מקרא מגילה לפני קיום שאר המצוות, ומוסיף, ש"אם אי אפשר לעשות שתיהן - אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה". דבריו אלה נאמרו על יסוד הכלל, שהלכה מדברי חכמים אינה דוחה מצוה מן התורה[9]. נראה מדברי האחרונים, שסברו, שדברי הגמרא "מבטלין עבודתן" אינם כפשוטם, ולא התכוונו חז"ל לבטל עבודה במקדש לצורך מקרא מגילה, אלא רק להשמיענו, עד כמה חשובה קריאת המגילה, שיש להזדרז ולקיימה.

קריאת המגילה דוחה את תחילת הבאת הקרבנות עם שחר: בהמשך לאמור, מצינו הסבר בראשונים, שלשון חז"ל בתלמוד, ש"כולן מבטלין עבודתן", הדברים כמשמעם, היינו, יש לבטל את העבודה לקיום מצות קריאת מגילה, והדבר נעשה לפרסום הנס. לשיטה זו, משעה שהאיר היום לא התחילו הכהנים את עבודת הקרבנות, אלא הניחו את עבודת התמיד בשביל קריאת המגילה. הקדמת הקריאה לעבודת הקרבנות נעשתה, כדי לקרוא מגילה עם כלל הצבור משום פרסומי ניסא, וכן משום 'ברוב עם הדרת מלך'. לדחייה זו קוראים חז"ל - "מבטלין עבודתן"[10].

הפסקת העבודה במקדש - לתפילת הכהנים וקריאת המגילה

בציור נראים הכהנים מתכנסים בלשכת הגזית במהלך עבודת התמיד. הפסקה כזו מתקיימת במקדש בכל יום לצורך קריאת שמע ותפילה במעמד הממונה. ביום הפורים הוסיפו לתפילת הכהנים גם את קריאת המגילה (נראית על השולחן במרכז).

ראשונים: הכהנים מפסיקים את העבודה באמצע - למקרא מגילה: דעה אחרת בראשונים קובעת שמפסיקים את העבודה באמצע, ש"אפילו כהנים בעבודתן - מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה"[11]. לדעה זו, לא רק הקרבנות נדחים מפני קריאת המגילה אלא כלל המצוות, וכמובא להלכה: "וכן שאר מצוות של תורה - כולן נידחין מפני מקרא מגילה"[12]. להסברת הדברים כתבו האחרונים, שסדר העבודה בפורים במקדש אינו שונה במהותו מבכל יום. שכך היה סדר התמיד: "סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה... ומעמידין עושי חביתין לעשות החביתין... ומתחיל זה שזכה בתרומת הדשן... ואחר כך מסדר מערכה גדולה... ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד... ואחר כך זורק הדם זה שקבלו... ומטיב זה שבהיכל חמש נרות... ונותנין האיברים מחצי כבש ולמטה במערבו... ואחר שמעלין האיברים לכבש - מתכנסין כולן ללשכת הגזית, והממונה אומר להם: ברכו ברכה אחת, והן פותחין, וקורין אהבת עולם, ועשרת הדברות, ושמע, והיה אם שמוע, ויאמר, ואמת ויציב, ורצה, ושים שלום"[13]. רק לאחר תפילה זו בלשכת הגזית – היו הכהנים חוזרים לעזרה, ומעלים "את האיברים מן הכבש למזבח". נמצא, שבכל יום היתה הפסקה של כשעה[14] בין שחיטת התמיד לבין ההקטרה על המזבח, והפסקה זו, לכאורה, ביטול עבודה יש בה[15]. באשר לפורים, היו מוסיפים לתפילת הכהנים גם את קריאת המגילה, וסיבת הדבר, כיון שישראל בדורו של מרדכי חטאו בחטא מאיסת המקדש[16], לפיכך חל חיוב בכל דור ודור לשוב בתשובה על חטא זה, ככתוב: "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם"[17]. קריאת המגילה במקדש, היא תיקון וכפרה למאיסת המקדש בימי מרדכי. הלכה כעין זו נאמרה לעניין קביעת הצומות לדורות - "כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו... שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב"[18]. וכך נאמר בטעם קביעת צום 'תענית אסתר', ש"נהגו כל ישראל... להתענות בשלשה עשר באדר - זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר, 'דברי הצומות וזעקתם'"[19]. אף צום זה נועד לתשובה על מאיסת המקדש בימי מרדכי ואסתר. מעתה מובן מדוע במקדש - "הכל מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה", זאת, לתשובה ולתיקון, כדי להזכיר לדורות, שאלמלא זעקת מרדכי ואסתר, ואלמלא התשובה שעשו ישראל בימי המן, היתה גזירתו מתקיימת, חלילה. יש כוח ביד חכמים לקבוע תקנה כעין זו - המעכבת מעט את ההקרבה - לסייג, שכן יש "דברים שעשאום [חכמים] סייג לתורה... אלו התקנות והגזירות... שיורו בהם לרבים - כדי לחזק הדת ולתקן העולם"[20]. בכך לימדו חכמים יסודות אמונה, שהמקדש הוא "תכלית התורה"[21], ו"בשביל עבודת הקרבנות העולם עומד"[22]. משום כך קבעו כחובה על הכהנים והלויים לקרוא מגילה בעיצומה של העבודה, וכך יידעו הדורות למסור את נפשם על בניין המקדש כמרדכי ואסתר בשעתם.

מעולם ההלכה

מצוות הפורים - וקיומן באמצעות בשר הקרבנות

שאלת קריאת המגילה במקדש נדונה בגמרא, מאידך שאר מצוות היום כיצד יתקיימו לכהנים במקדש - לא נדונו. כגון, קיום סעודת פורים המתקיימת עם בשר ויין, וכלשון הרמב"ם (מגילה ב, טו): "כיצד חובת סעודה זו? - שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין", כשהשאלה היא, האם יכול הכהן לקיים סעודה כזו מבשר הקרבנות שהוא אוכל במקדש? כך גם שתיית יין האסורה לכהן במשמרתו - כיצד מתקיימת. כמו כן מאחר ש"חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל לחבירו - שתי מנות לאיש אחד" (רמב"ם שם) שאלה היא, האם יכול הכהן במקדש לשלוח מבשר הקרבן לחבירו? והדברים צריכים בירור.

---

[1] מגילה ג, א.

[2] וכך בשלישית בהמשך שם: "תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן ולויים בדוכנן וישראל במעמדן, כולן מבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה".

[3] רמב"ם מגילה א, א.

[4] סוכה כה, א.

[5] זבחים יט, א.

[6] רמב"ם תפילין ד, יג.

[7] רמב"ם ביאת המקדש ב, ה.

[8] ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קסה.

[9] כך כותב הרמ"א 'אורח חיים' סימן תרפז. וראה ב'שולחן ערוך' שם, שיש עוד כמה מן האחרונים הסבורים כדבריו.

[10] תוספות מגילה ג, א; ד"ה מבטלין. וכן ריטב"א ורשב"א.

[11] רמב"ם מגילה א, א. וראה ביאור הגר"א אורח חיים תרפ"ז ד"ה 'ניסא'.

[12] רמב"ם מגילה א, א.

[13] משנה תמיד ה, א; רמב"ם תמידין ומוספין ו, א.

[14] ראה משנה פסחים ה, א: "תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה".

[15] למעשה אפשר להקריב את התמיד בזמן קצר, כשם שבקרבן פסח הביאו רבבות קרבנות של שלשת הכיתות שנכנסו לעזרה תוך זמן קצר, אלא שעשו סביב קרבן התמיד מעשים רבים - 'להרגיש את העזרה', מטעם – 'בבית אלהים נהלך ברגש', ולכן נמשך שעה.

[16] עיין ערך 'מרדכי ואסתר'.

[17] ויקרא כו, מ; שערי תשובה לרבנו יונה שער א סי' מ; והביאו בשל"ה הלכות תשובה.

[18] רמב"ם תעניות ה, א.

[19] רמב"ם תעניות ה, ה.

[20] ועיין רמב"ם הלכות ממרים ב, ד.

[21] מורה נבוכים ג, מה.

[22] רמב"ם מעילה ח, ח.