ערכובה

ערכובה: ברך הבהמה.

ברך הבהמה מכונה גם 'ארכובה', 'ערכובה' או 'ערקובה', והיא נזכרת בכמה מקומות בדברי חז"ל, ביחס להקרבת הקרבנות.

במומי הבהמה: ה'ערקוב' נזכר בקשר למום הפוסל את הקרבן. לפי אחת הדעות, זנב העגל כשהוא קצר, אם אינו מגיע לערקוב, הרי זה מום הפוסל את הבהמה מהקרבה[1]. ה'ערקוב' הנזכר במשנה זו, הוא הברך העליונה ברגל האחורית של העגל, שכן, לעגל ישנם שני פרקים ברגלו. ליתר דיוק מבואר בגמרא, כי פרק זה הוא הפרק אשר בגמל בולט החוצה - "כנגדו בגמל ניכר"[2].

בהפשט קרבן התמיד: נאמר בקרבן התמיד: "לא היה שובר בו את הרגל, אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו"[3]. כלומר: בניגוד לשיטה המקובלת אצל הקצבים, שהיו שוברים תחילה את הרגל, במקדש לא היו עושים כן. דרך הקצבים היא, לחתוך את הרגל עם העור, ואילו במקדש תולים את הבהמה באונקליות*, כדי להפשיט את עורה וכדי לנתח אותה לנתחיה, לפיכך נעשה הנקב מתחת לברך לתליית הבהמה. רק אחרי הפשטת כל עור הבהמה חותכים את הרגל[4]. יש מי שכתב, שהנקב נעשה מעל לברך, שהרי חותכים את הרגליים בעוד שאר הבהמה תלויה שם[5]. יש מי שמבאר באופן שונה, לפי מנהג הקצבים במקומו, שדרכם לשבור רגל אחת, ומעבירים אותה דרך נקב הנעשה ברגל השניה, ובכך תלויה הבהמה בשתי רגליה. לעומת זאת במקדש היו תולים את הבהמה ברגל אחת בלבד, בנקב הנעשה בין הגידים לעצם[6]. ויש המבארים, שהנקב היה נעשה בשתי הרגליים, והיו תולים את הבהמה בננסים* באמצעות הווים המיועדים לכך, בכך תלויה הבהמה בווים באמצעות הנקבים שנעשו בשתי הרגליים[7].

הפשט הבהמה כשהיא תלויה בארכובה

בציור נראה הכהן כשהוא מפשיט את עור הקרבן ומנתח את הבהמה לנתחיה. הדבר נעשה כשהבהמה תלויה באונקלית שבננס. לשם כך נקב הכהן את הערכובה – הברך, כדי שתשמש כמין לולאה ומיתלה לבהמה כולה.

---

[1] משנה בבכורות דף מ, ב. עיין שם שחכמים דחו דעה זו, ואין זה מום, משום שברוב העגלים זה המצב הטבעי להם בטרם גדלו.

[2] גמרא שם מא, א ורש"י שם.

[3] משנה תמיד ד, ב.

[4] רע"ב שם.

[5] תפארת ישראל שם. וראה בדבריו שם: "ערכוב לפעמים פירושו ברכיים ולפעמים פירושו עקב".

[6] פירוש הרא"ש שם (וכן נראה מפירוש הראב"ד שם); ולגרסתו "ערקום".

[7] מפרש לתמיד שם.