פסול גילוי

פסול גילוי: איסור שימוש ביין מגולה - לקיום מצות ניסוך היין על גבי המזבח.

חכמים אסרו לשתות משקים שנתגלו, וכך גם לאכול פירות אם היו מגולים, משום סכנת נפשות. החשש הוא, שמא שתה מהם נחש או רמש אחר מבעלי הארס והטיל בהם מארסו[1]. בשל כך נאסר להשתמש ביין שנתגלה – וכך באשר למים שנתגלו - לניסוך היין או המים על גבי המזבח[2].

מדיני הגילוי: אסרו חכמים לשתות משקים אם היו מגולים משום סכנת נפשות, שמא שתה מהם נחש, בין אם היו מגולים ביום בין אם נתגלו בלילה, ואפילו ישן אדם לידם[3]. שלושה משקים אסרו חכמים – המים, היין והחלב[4]. יש מן התנאים שאסרו משקים נוספים שנתגלו[5]. באשר למשך הזמן אומרת המשנה: כמה זמן ישהו המשקים מגולים ויהיו אסורים? ומשיבה: כדי שיצא הנחש או השרץ ממקום קרוב, מתחת אוזן הכלי, וישתה ויחזור למקומו[6]. באשר למי מעיין, כל זמן שהמעיין זוחל ונובע, אין בהם משום גילוי[7]. בדברי ראשונים ואחרונים מצינו, שבזמן הזה, שאין הנחשים מצויים בינינו כבימים ההם, אין לחוש משום גילוי, ומותר לשתות מן המשקים שהיו מגולים, כי כשאסרו תחילה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצויים[8], וכן הובא להלכה בפוסקים[9].

טעמי האיסור: יין שנתגלה פסול, ואסור לנסך אותו על גבי המזבח[10], וכן הדין במים שנתגלו, אף הם נאסרו לניסוך בחג הסוכות על המזבח[11]. כמה טעמים נאמרו בעניין זה:

א. משום האמור בנביא: "הקריבהו נא לפחתך* - הירצך או הישא פניך"[12], כלומר דבר מאוס ומגונה, שאינו ראוי להינתן במתנה לאדם, נאסר להביאו כקרבן[13]. לשיטה זו, אפילו אם סינן יין ומים כראוי[14], עם זאת, נאסרו למזבח[15]. כמו כן לטעם זה, אפילו היום שאין מקפידים על הגילוי, אין לנסך מים ויין המגולים[16].

ב. משום שנאמר: "זאת התרומה אשר תרימו... ממשקה ישראל* למנחה ולעולה ולשלמים"[17], ואמרו חכמים: "ממשקה ישראל - מן המותר לישראל"[18], היינו, יש להביא קרבן רק מדבר המותר באכילה ושתייה לישראל, ואין מביאים קרבן מדברים האסורים באכילה, כגון טבל וטרפה[19]. מסיבה זו גם המים והיין המגולים נאסרים לניסוך על גבי המזבח[20].

ג. טעם נוסף כתבו הראשונים, משום שאם ינסך מן המים או היין המגולים, יש מקום לחשש, שמא שתה מהם נחש או בעל חי אחר, וחיסר מהם, ונמצא שלא מנסך כשיעור[21].

ניסוך היין והמים – מכלים חתומים בלבד

בציור נראים הכהנים מנסכים את ניסוך המים והיין על המזבח בחג הסוכות. הלכה היא, שהיין והמים יבואו מתוך כלים סגורים, מחשש, שמא שתה מהם בעל חיים ארסי, כגון נחש. אם נטלו הכהנים יין ומים מכלי שנתגלה - הרי הם פסולים מלהביאם על גבי המזבח.

---

[1] תרומות ח, ד - ה; חולין ט, ב; רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, ו - טז.

[2] סוכה מח, ב; רמב"ם איסורי מזבח ו, י; תמידין ומוספין י, י.

[3] עבודה זרה ל, א; רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, יא.

[4] תרומות ח, ד.

[5] ראה חולין מט, ב; רמב"ם שם יא, ז.

[6] תרומות ח, ד; רמב"ם שם יא, יא.

[7] תוספתא תרומות ז, יד; רמב"ם שם יא, יד.

[8] תוספות עבודה זרה לה, א ד"ה חדא; תוספות ביצה ו, א ד"ה והאידנא; טור יורה דעה קטז; תורת הבית להרשב"א בית ג שער ה.

[9] שולחן ערוך יורה דעה קטז, א; משנה ברורה רעב ס"ק ג.

[10] סוכה שם; בבא בתרא צז, א - צז, ב; רמב"ם איסורי מזבח שם.

[11] סוכה שם; רמב"ם תמידין ומוספין שם.

[12] מלאכי א, ח.

[13] סוכה נ, א. וראה תוספות סוכה מח, ב ד"ה שהיין.

[14] כדעת ר' נחמיה במשנה תרומות ח, ז; בבא בתרא צז, ב; בבא קמא קטו, ב.

[15] סוכה נ ,א; בבא בתרא צז, ב.

[16] טור, אורח חיים רעב בשם הרי"ץ גיאות לעניין יין לקידוש, וכל שכן לגבי המזבח, ראה בבא בתרא צז, א; משנה ברורה רעב ס"ק ג.

[17] יחזקאל מה, טו.

[18] פסחים מח, א.

[19] פסחים מח, א; מנחות ו, א.

[20] ירושלמי סוכה ד, ז.

[21] רש"י סוכה מח, ב ד"ה שהיין. וראה תוספות שם ד"ה שהיין.