פר יום הכיפורים

פר יום הכיפורים: פר חטאת של הכהן הגדול, הקרב ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

נאמר בתורה, בפרשת עבודת יום הכיפורים*: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש, בפר בן בקר לחטאת... והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"[1]. מלשון "אשר לו" למדו חכמים, שהפר צריך לבוא מממונו של הכהן הגדול, ולא משל הציבור[2], ולפיכך נקרא גם "פר כהן גדול". עם זאת, הפר מכפר גם על שאר הכהנים[3], משום שהתורה זיכתה את הכהנים בפר זה, שנקנה על ידי הכהן הגדול בממונו, ויהיה לכפרה גם עליהם[4]. פר זה נמנה על החטאות הפנימיות*, ומן הפרים הנשרפים*, ולפיכך דמו מובא להזאה בקדש הקדשים* וכן בהיכל*. באשר לבשרו – אינו מובא על גבי המזבח אלא נשרף מחוץ למחנה.

עבודת פר יום הכיפורים בקדש הקדשים: עבודת פר יום הכיפורים אינה נעשית ברצף אחד, אלא נפסקת פעמים אחדות בעבודות אחרות, כדלהלן: הכהן הגדול טובל טבילה שניה[5], ולובש בגדי לבן[6], לקראת העבודה בקדש הקדשים. הכהן ניגש אל הפר, העומד 'בין האולם ולמזבח'* להתוודות. גופו של הפר מופנה לדרום, ופניו פונים לכיוון מערב[7], והכהן הגדול עומד כשפניו למערב, ומתוודה וידוי ראשון[8], זאת, על חטאיו ועל חטאי בני ביתו[9]. לאחר הוידוי מניח הכהן את הפר, ועובר להגרלה על שני השעירים[10]. עתה שב אל פרו, ומתוודה עליו וידוי שני, והפעם – לא רק על חטאיו וחטאי בני ביתו, אלא גם על חטאי אחיו הכהנים[11]. לאחר מכן שוחט הכהן את הפר, ומקבל את דמו במזרק*, ונותן את המזרק לכהן אחר, שימרס בו, כדי שלא יקרוש הדם[12]. הכהן מניח את הפר כשהוא שחוט, לוקח גחלים וקטורת* מן המזבח ומכניסם לקדש הקדשים, שם מקטיר את הקטורת[13]. לאחר מכן חוזר הכהן אל הפר, נוטל את דם הפר ממי שממרס בו, נכנס בשנית לקדש הקדשים ועומד בין בדי הארון*. בימי בית שני* שלא היה בו ארון, היה עומד באותו מקום כבימי בית ראשון. בעומדו מול הארון מזה הכהן מן הדם שמונה הזאות: 'אחת למעלה', כלומר, כף ידו למטה, ואילו האצבע בה הוא מזה את הדם מופנית כלפי מעלה לכיוון הכפורת[14], ו'שבע למטה', כלומר, כף ידו כלפי מעלה והכהן מזה את הדם מן הכפורת כלפי מטה[15]. כשהכהן מסיים להזות, הוא יוצא אל ההיכל ומניח את דם הפר על כן הזהב שבהיכל[16].

מזרק אחד כסף - שבעים שקל בשקל הקודש

המזרק הנראה בתמונה נוצר במכון המקדש, ומשקלו 'שבעים שקל בשקל הקודש', זאת, על פי האמור במזרקים שהביאו הנשיאים כקרבן בימי המילואים. המזרק מכיל כחמישה ליטרים, כלומר, מכיל את דם הפר – כארבעה ליטר, וכן את דם השעיר – שכמותו ליטר. לתוך המזרק ניתן תחילה דם הפר, הכהן בעזרה היה ממרס בו לבל יקרוש הדם, לאחר מכן בהיכל נוסף דם השעיר למזרק זה לצורך הזאה על מזבח הזהב.

עבודת פר יום הכיפורים בהיכל: הכהן הגדול יוצא לעזרה, שוחט את השעיר, וחוזר עם דמו לקדש הקדשים ומזה מן הדם כנגד הכפורת – כנ"ל. עתה חוזר הכהן להיכל, לוקח את דם הפר, ומזה ממנו כנגד הפרוכת, אחת למעלה ושבע למטה. הזאה כזו מזה הכהן גם מדם השעיר[17]. כאן לוקח את דם הפר ודם השעיר ומערב אותם במזרק אחד, ומזה מן הדם המעורב על מזבח הזהב*. הזאות אלו נעשו בסדר זה: ארבע הזאות על ארבע קרנותיו, ושבע הזאות על טהרו של מזבח הזהב. את שיירי הדם שופך הכהן אל היסוד* המערבי של המזבח החיצון[18]. לאחר מכן משלח הכהן את השעיר המשתלח* לעזאזל[19], וחוזר אל הפר המונח בעזרה, מוציא מן הפר את האמורים ונותנם בכלי להעלותם על המזבח. עתה משלח הכהן בידי הכהנים את בשר הפר שנותר לשריפה בבית הדשן* מחוץ למחנה[20]. לאחר מכן, טובל הכהן ופושט בגדי לבן, לובש בגדי זהב, ומקטיר את אמורי הפר והשעיר[21], ובכך נשלמת העבודה והווידויים על פרו של כהן גדול.

כפרתו: נחלקו תנאים על אלו עברות של הכהנים מכפר פר יום הכיפורים. רבי יהודה סובר שהפר אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו*, ואילו רבי שמעון מחלק, וסובר, שאכן, דמו של הפר מכפר לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, לעומת זאת הווידוי של הכהן הגדול מכפר על שאר העבירות של הכהנים[22].

הכהן הגדול מערבב את דם הפר עם דם השעיר

בציור נראה הכהן הגדול בהיכל, כשהוא נוטל מכן הזהב את המזרק ובו דם הפר, ומערבב את דם הפר עם דם השעיר, להזות מהם על קרנות מזבח הקטורת.

מעולם המחשבה

פר יום הכיפורים - וטהרת המקדש

מדברי חז"ל עולה, שפר כהן גדול ושעירי יום הכיפורים מכפרים על 'טומאת מקדש וקדשיו' (רמב"ם שגגות יא, א; יא, ט) בעוד שבפסוקי התורה נאמר (ויקרא טז, טז): "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם", ומשתמע, שהכפרה היא על כל העוונות? אולם מסוף הפסוק האומר: "וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם", נראה שמדובר בכפרה מיוחדת, דהיינו; מאחר שהקב"ה בחר להשכין את שכינתו בתוך עם ישראל, ואילו העם מטמא את עצמו במעשים במהלך השנה, באה כפרה זו ללמד, שישראל צריכים לעשות תשובה על חילול השם, שאינם יראים מספיק מפני השכינה המצויה בתוכם, ולהזהר מלטמא את מקום השראת השכינה. כך מצינו בשמות רבה טו: "אמר רבי שמעון: גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים... ובמקום טומאה בשביל לגאלן; משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות; אומר: מה אעשה? לטמא את עצמי - אי אפשר! ולהניח תרומתי – אי אפשר! מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת [ואחר כך אהיה] חוזר ומיטהר, ולא אאבד את תרומתי! כך; אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא... והיו בין הקברות, שנאמר... 'ומצרים מקברים'. אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלן? להניחן [בטומאת מצרים] אי אפשר! מוטב לירד ולהצילן [ואחר כך אטהר]...כשהוציא [את ישראל להר סיני] קרא לאהרן [לעבודת יום הכיפורים, וכביכול] טיהר אותו, שנאמר (ויקרא טז, לג): "וכפר את מקדש הקודש [הארון והכרובים] ואת אהל מועד [הפרוכת] ואת המזבח יכפר [מזבח הזהב]". מכאן תוכחה לישראל, שעליהם להזהר מל"טמא" חלילה את מקדש ה' והשכינה השרויה בתוכו.

הסמיכה על ראש הפר והוידוי

בציור נראה הכהן הגדול כשהוא סומך את ידיו על ראש הפר. וידוי זה התקיים פעמיים; וידוי ראשון - נועד לכפרה על כהן הגדול ועל בני ביתו. וידוי שני - נעשה עבור הכהן גדול ועל שאר אחיו הכהנים.

---

[1] ויקרא טז, ג - ו.

[2] יומא נא, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, יג (ושם א, א).

[3] יומא שם: "אחיו הכהנים מתכפרים בו", וראה משנה ביומא מא, ב: "בא לו אצל פרו שניה... ומתוודה, וכך היה אומר: אנא ה', חטאתי עוויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך".

[4] יומא נא, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, יג.

[5] ראה ערך 'טבילות וקידושים של כהן גדול ביום הכיפורים'.

[6] משנה יומא ג, ו; ג, ז. רמב"ם שם ד, א. וע"ע עבודת יום הכיפורים.

[7] יומא לו, א.

[8] לדיני הוידוי, ע"ע וידוי יום הכיפורים.

[9] משנה יומא ג, ח. רמב"ם שם.

[10] משנה יומא ג, ט; ד, א; רמב"ם שם. וע"ע גורל וערך שעיר יום הכיפורים.

[11] משנה יומא ד, ב; רמב"ם שם.

[12] משנה יומא ד, ג; רמב"ם שם.

[13] משנה יומא ד, ג – ה, א. רמב"ם שם.

[14] יומא נה, א ורש"י שם ד"ה כשהוא מזה.

[15] שם.

[16] משנה יומא ה, ג; רמב"ם שם ה"ב ושם פ"ג ה"ה.

[17] משנה יומא ה, ד; רמב"ם שם ושם.

[18] משנה יומא ה, ד - ו. רמב"ם שם ושם.

[19] משנה יומא ו, ג. רמב"ם שם ד, ב.

[20] משנה יומא ו, ז. רמב"ם שם.

[21] גמרא יומא סז, ב ורש"י שם. רמב"ם שם. וראה שערי היכל יומא מערכה קעה, שנחלקו ראשונים אם הקטרת האמורים נעשית בטבילה שלישית או חמישית.

[22] משנה שבועות א, ז; בבלי שבועות יג, ב. ועיין שערי היכל יומא מערכה קלט.