צנצנת המן
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
צנצנת המן: כלי מיוחד, שנצטווה משה לתת בתוכו מן המן שירד לישראל במדבר לזיכרון לדורות.
כשהיו ישראל במדבר ניזונו על ידי המן שירד להם משמים. עם רדת המן, נצטווה משה לתת ממנו מן כדוגמא לדורות, ולהניחו בצנצנת למשמרת בקודש הקודשים. כך יזכרו כל דורות ישראל כיצד כלכל הקב"ה את עמו במדבר, ואין לה' מעצור מלכלכל את עמו בכל דור ודור גם בדרך פלא. ככתוב: "ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורתיכם... ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת"[1].
צנצנת המן שמושה ומשמעותה: בדברי חז"ל מבואר, שצנצנת חרס ובתוכה עשירית האיפה מן, הונחה למשמרת בקודש הקודשים של אהל מועד, ליד ארון הברית. שם עמדה צנצנת זו, יחד עם שמן המשחה ומקלו של אהרון הכהן שקדיה ופרחיה[2]. צנצנת המן באה להדגיש את מידת הביטחון והתמימות שצריכה להיות לישראל בבורא עולם, הזן העולם כולו - "מקרני ראמים עד ביצי כינים"[3]. צנצנת זו כשהיא מצויה בקודש הקדשים ליד ארון הברית, מזכירה לישראל כי משם באה הברכה והמזון לעולם כולו. מסיבה זו, נצטווה אהרן לגנוז מעט מהמן, כדי להראות לדורות הבאים את יד ה' הגדולה בעבר ובעתיד.
גניזת צנצנת המן ומקומה כיום: הרמב"ם מתאר באריכות את גניזת ארון הברית לפני חורבן בית ראשון, כשיחד עם הארון נגנזים שאר הדברים שהיו עמו בקודש הקודשים, כולל צנצנת המן, וזו לשונו: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה... ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני"[4]. נמצא, לדבריו, שמקומה של צנצנת המן כיום הוא במטמוניות בתוככי הר הבית, במקום בו נגנז ארון הברית.
צנצנצת המן השמורה לדורות
בציור נראית צנצנצת המן בעת גניזתה, כשנגנז הארון בחדר מיוחד במעמקי המקדש.
ואכן, לימים, כאשר ירמיהו מוכיח את ישראל על כך שעוסקים אך ורק בחיי שעה ולא לומדים תורה, והעם עונים לו שהם לא יכולים להניח מלאכתם, שכן, מהיכן תבוא פרנסתם? – ירמיהו מוציא להם את צנצנת המן ומזכיר להם שפרנסתם מאתו יתברך והוא זה שזן ומפרנס לכל, וביכולתו לפרנס את העם גם כשעוזבים מלאכתם ועוסקים בתורה[5].
מן המדרש
צנצנת המן עושה את תפקידה בימי ירמיה
"'קח צנצנת אחת' - צנצנת זו איני יודע של מה היא; אם של זהב אם של כסף... לא אמרתי אלא כלי שמציין יתר מחברו, אמור: כלי חרש! ותן שמה מלא העומר מן בה....לפי שהיה ירמיה אומר להן לישראל: התעסקו בתורה! [אמר להם] אם נתעסק בתורה מאין אנו מתפרנסין! הוציא להן צנצנת המן [מקדש הקדשים] אמר להן: אבותיכם שנתעסקו בתורה - ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם נתעסקתם בתורה לסוף שהמקום מפרנס אתכם". (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טז, לג).
[1] שמות טז, לג- לד.
[2] ברייתא דמלאכת המשכן פרק ד.
[3] שבת קז, ב.
[4] יומא נב, ב. רמב"ם בית הבחירה ד, א.
[5] רש"י על התורה שמות טז, לב. רש"י ירמיה ב, לא. תנחומא בשלח סימן כא.