צלצל

צלצל: אחד מכלי הנגינה שהיו במקדש.

הצלצל, נקרא גם מצלתיים[1], הוא כלי נגינה עשוי נחושת[2]. הנגינה בכלי זה נעשית באמצעות שני כלים שהמנגן מכה זה על זה וביחד משמיעים צליל הנשמע למרחוק[3].

השימוש במצילתיים בתקופת נדודי הארון: מצינו שניגנו במצלתיים באירועי שמחה שונים הקשורים למקדש. כגון, כשהעלו ישראל את ארון ה' מבית אבינדב בקרית יערים מופיעים המצילתים בין שאר כלי הנגינה[4], כך גם כשהעלו את הארון מבית עובד אדום הגיתי לעיר דוד[5]. שימוש קבוע ומסודר בכלי נגינה ומצילתיים, מוצאים בפסוקים, בעת שהקים דוד אהל זמני למשכן ארון הברית בירושלים. באהל זה העמיד דוד לויים המשוררים לפני הארון והשכינה, כן העמיד מנגנים בכלים שונים וביניהם מצלתיים[6].

המצלתיים נקבעו ככלי נגינה על ידי דוד המלך: עם השלמת בניין הבית בימי שלמה וחנוכתו, הכין שלמה את הלויים לקראת מעמד חנוכת הבית. כן הכין אותם לתפקידם הקבוע כמשוררים ומנגנים המלוים את העבודה על גבי המזבח. בפסוקים מתואר סדר הדברים בעת תחילת העבודה והקרבת הקרבנות במקדש שלמה: "ויהי בצאת הכהנים מן הקודש... והלויים המשוררים לכולם: לאסף, להימן... ולבניהם ולאחיהם - מלובשים בוץ - במצלתיים ובנבלים וכנורות, עומדים מזרח למזבח... וכהרים קול בחצוצרות ובמצילתיים... ובהלל לה' כי טוב כי לעולם חסדו... ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית האלהים"[7]. העולה מן האמור, שהמצילתיים נקבעו ככלי נגינה מרכזי במהלך עבודת הכהנים בעזרה. סדר זה נקבע כבר בימי דוד המלך והנביאים שבדורו. הדבר מתברר גם מן האמור בחזקיהו*, בעת שחידש את העבודה במקדש: "ויעמד את הלויים בית ה', במצילתיים בנבלים ובכנורות במצות דויד, וגד חוזה המלך, ונתן הנביא, כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו"[8]. כך גם בימי בית שני נאמר: "ויסדו הבונים את היכל ה'... והלויים בני אסף במצילתיים להלל את ה' על ידי דויד מלך ישראל"[9], וכך בחנוכת חומת ירושלים בימי נחמיה[10].

בן ארזא הממונה - על הצלצל במקדש

במרכז הציור נראה בן ארזא - הלוי הממונה על הצלצל. מאחוריו נראים שני כהנים וחצוצרות בידם, ומשעה שבן ארזא מכה במצילתיים תקעו הכהנים בחצוצרות והלויים פתחו בשיר של יום.

השימוש במצילתיים במקדש: בכל יום היו מקישים בצלצל במקדש, וזאת, בעת הקרבת התמיד. כך היא לשון המשנה: "באו [שני הכהנים והחצוצרות בידם] ועמדו אצל בן ארזא - אחד מימינו ואחד משמאלו. שחה [הכהן] לנסך [את היין] והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר... והשתחוו העם"[11]. בן ארזא היה ממונה על הצלצל[12], והקיש בו כסימן ללויים לשיר שיר של יום[13]. בדברי חז"ל והראשונים נאמר, שלא היה שם אלא צלצל אחד[14]. עוד מצינו במשנה, שקול הצלצל היה נשמע למרחקים ו"מיריחו היו שומעים את קול בן ארזה מקיש בצלצל"[15]. השימוש בצלצל נזכר במעמדים נוספים במקדש: בשמחת בית השואבה*, וכן בחג הסוכות, היו הלויים מקישים במצלתיים[16]. כמו כן, כאשר מרחיבים את העיר או את העזרות, הדבר נעשה ב"שיר" – היינו בנגינה בכלי שיר, ובכללם צלצלים[17].

מעולם האגדה

הצלצל במקדש קולו ערב

"צלצול היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו ערב, ונפגם. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו - ולא היה קולו ערב. נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה". ערכין י,ב.

---

[1] רש"י וראב"ע תהלים קנ, ה. ועזרא ג, י.

[2] דברי הימים א' ו, יט; תוספתא ערכין ב, ב, ערכין י, ב.

[3] ערכין יג, ב: "מצלתיים תרי הוו", ורש"י כתב: "שתי חתיכות רחבות של מתכת ומכין זו על זו. וראה רבנו גרשום שם, ושם י, ב. ועיין שלטי הגיבורים לרבי אברהם מפורטלאונה, פרק ו.

[4] דברי הימים א' יג, ח.

[5] שם טו, כח.

[6] דברי הימים א' טז, ה; שם מב.

[7] דברי הימים ב', ה, יב - יג.

[8] דברי הימים ב' כט, כה.

[9] עזרא ג, י.

[10] נחמיה יב, כז.

[11] מסכת תמיד ז, ג.

[12] משנה שקלים ה, א. ועיין רמב"ם כלי המקדש ז, א, שכתב שבן ארזה היה ממונה גם על שאר כלי השיר, וכ"כ שם ה"ז, שהוא היה מעמיד את המשוררים המנגנים בכלי שיר.

[13] משנה תמיד ז, ג. רמב"ם תמידין ומוספין ו, ז.

[14] משנה בערכין יג, א. רמב"ם כלי המקדש ג, ד.

[15] תמיד ג, ח.

[16] סוכה ה, ד. רמב"ם שופר סוכה ולולב ח, יג.

[17] שבועות טו, ב. רמב"ם בית הבחירה ו, יב. וע"ע הרחבת העיר והעזרות.