ציפורי מצורע

ציפורי מצורע: שתי ציפורים שהמצורע מביא ביום טהרתו; האחת נשחטת והשנייה משתלחת.

המצורע קשור למקדש, שכן, כניסתו למקדש תלויה בטהרתו. לאחר שהמצורע נרפא מצרעתו, מתחיל תהליך טהרתו. השלב הראשון של תהליך טהרת המצורע* הוא, הבאת הציפורים[1] ועשיית המעשים האמורים בהם. לאחר שלב זה של טהרת המצורע, מכבס המצורע את בגדיו, מגלח את כל שערו, ורוחץ במים. אזי רשאי המצורע להכנס אל המחנה[2]. עם זאת, עדיין יושב המצורע מחוץ לאהלו, עד השלמת תהליך טהרתו.[3] משנשלם השלב האמור, עובר המצורע להבאת קרבנותיו במקדש: עולה, חטאת ואשם, ולוג שמן. אלה יובאו מן הבהמה - כשמדובר במצורע עשיר. אם מדובר במצורע עני, יביא כבש לאשם ושני תורים אחד לעולה ואחד לחטאת.

דיני הציפורים: שתי הציפורים צריכות להיות טהורות[4], ולא שחוטות, ולא טמאות, ולא טרפות[5], ומביא ציפורי דרור[6], שהם ציפורים החיות מחוץ לעיר[7], ודרות בכל מקום, בבית כמו בשדה[8], ואינן מסתגלות לשבי. תכונה נוספת, מדובר בציפור הניכרת בציפצופיה[9]. אין הכוונה למין מסוים במשפחת הציפורים[10], וניתן לקחת סוגים אחדים שהם בגדר 'ציפור דרור'. הלכה היא, שציפור שאינה 'דרור', כלומר אין לה את התכונות האמורות פסולה אף בדיעבד[11]. מצווה להביא שתי ציפורים שוות זו לזו במראה ובקומה ובדמים, וכך גם במחיר. כן יש לקנותן ביחד, אולם אם אינן שוות זו לזו, או שנקנתה כל אחת בפני עצמה – כשרה[12].

ציפור דרור

בציור נראית ציפור דרור, מרחפת בין ענפי העץ. להלכה קיימים סוגים שונים של ציפור דרור, וכולם כשרים לטהרת המצורע.

הציפורים בתהליך טהרת המצורע[13]: מביאים כלי חרש חדש ובו רביעית מים חיים - מי מעיין, ושוחטים ציפור אחת – הברורה - המובחרת שבשתיהן[14]. השחיטה נעשית באופן, שדמה ירד על המים שבכלי[15], וממצה, כלומר, סוחט את הדם שבציפור עד שהוא ניכר במים[16]. יש אומרים שהכהן מורה ומצַווה לאחרים לשחוט את הציפור, וכל אדם רשאי לשחוט אותה[17], ויש אומרים שגם השחיטה נעשית על ידי כהן דווקא[18]. אחר כך חופר בקרקע וקובר שם את הציפור השחוטה, בפני המצורע[19], משום שהיא אסורה בהנאה[20]. יש אומרים שמצוות קבורה זו היא "קבלה מפי השמועה"[21].

מהלכות ציפורי המצורע: הכהן כורך את עץ הארז, האזוב ושני התולעת הכתובים בפרשה זו, ומצמיד להם את קצות הכנפיים ואת קצה הזנב של הציפור השנייה – ואינו כורך את הציפור עמהם. הכהן מטבילם ביחד במים ובדם שבכלי[22], ומזה באמצעותם את הדם על גב ידו של המצורע שבע פעמים[23]. אחר כך משלח הכהן את הציפור החיה על פני השדה[24]. הכהן עומד בעיר ומשלח את הציפור אל מחוץ לחומה, וכשהוא משלחה, אינו מפנה את פניו לא לכיוון הים, וכגון שהעיר סמוכה לים, ולא לכיוון העיר, ולא לכיוון המדבר[25]. אם שילח את הציפור וחזרה, חוזר ומשלחה, אפילו מאה פעמים[26]. שחיטת הציפור וההזאה על המצורע אינם נעשים אלא ביום, אבל שילוח הציפור החיה נעשה בין ביום ובין בלילה[27]. כל דיני הציפורים האמורים בטהרת בית המנוגע - שווים בדיניהם בטהרת אדם שנצטרע, בהבדל אחד, שבטהרת האיש שנצטרע, מזה הכהן על גב ידו של המצורע[28], ואילו בטהרת בית המנוגע, הכהן מזה על משקוף הבית מבחוץ[29].

דין הציפורים לאחר שנעשתה מצוותן: הציפור השחוטה אסורה בהנאה משעה שנשחטה[30], והאוכל ממנה עובר על עשה ועל לא תעשה[31], אבל הציפור המשולחת מותרת באכילה ובהנאה[32], שוודאי לא אמרה תורה לשלח אותה ולגרום בכך תקלה למי שיצוד אותה ויאכל אותה[33], ומותר אף לטהר בה מצורעים אחרים[34].

מן המדרש

ציפור דרור אינה ניתנת לגידול בבית

גידול ציפור דרור בבית היתה דבר נדיר, מכאן יובנו דברי תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה?! נשמתך אני נוטל ממך! (מנחות צט, ב).

ציפורי דרור בחיק הטבע

בתמונה נראים שני צפורי דרור על ענף עץ. מדובר בצפורים שאינן מסתגלות לבית סגור, אלא חיות בקרבת ישוב ובחיק הטבע.

מעולם המחשבה

טעם המצוה - להמנע מדיבורי לשון הרע ולהתמסר לדברי תורה

"את הציפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב, וטבל אותם ואת הציפור החיה בדם הציפור השחוטה על המים החיים... ושילח את הציפור החיה על פני השדה" (ויקרא יד, ו). בטעמה של מצוה זו, כתבו האחרונים, שכיון, שהמצורע דרכו לתת דרור ללשונו כציפור דרור, וכך שואב את חיותו מדיבורי לשון הרע, לכן נצטרע והורחק מן המחנה. כאן בא הציווי בעניין שתי הציפורים ללמדו, כי, עליו "לשחוט" את יצר הפטפוט המכוער, רק כך יוכל לחזור למחנה ישראל, כשיטבול את הציפור החיה בדם הציפור השחוטה, ומעתה ישאב את כל חיותו מדברי תורה וקדושה, כשהציפור החיה משוטטת בשדה התורה, וכדברי הירושלמי ברכות ט, ה: "כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין", כלומר, כל הפטפוטים רעים, ואילו פיטפוטים של תורה ושיחה של תורה טובים ומאריכים ימים.

---

[1] ראה בעניין זה בספר 'מסורת העוף' עמודים 69 – 79.

[2] הכניסה אל המחנה נאמרה בזמן שהיו ישראל במדבר, ולדורות – המצורע נכנס לעיר מוקפת חומה, שהיה אסור להיכנס אליה קודם לכן (כלים א, ז; רמב"ם טומאת צרעת י, ז).

[3] ויקרא יד, א - ח. משמעות הישיבה מחוץ לאהלו היא שהוא אסור בתשמיש המיטה (מו"ק ז, ב; חולין קמא, א).

[4] ויקרא יד, ד.

[5] תורת כהנים מצורע פרשה א, יב. ועיין חולין קמ, א, ורש"י ורמב"ן וראב"ע ויקרא שם.

[6] תו"כ שם פרק ה, יד. משנה נגעים יד, א. רמב"ם טומאת צרעת יא, א.

[7] תו"כ שם.

[8] שבת קו, ב. ביצה כד, א. רמב"ן ויקרא שם.

[9] ויקרא רבה טו, ז.

[10] רמב"ן שם.

[11] מסקנת הרמב"ן שם.

[12] משנה נגעים יד, ה. רמב"ם טומאת צרעת יא, ח.

[13] בערך זה מבוארים הדינים השייכים לציפורים בתהליך טהרת המצורע. לשאר דיני טהרת המצורע, ע"ע.

[14] תורת כהנים פרק א, ב. רמב"ם טומאת צרעת יא, א.

[15] ויקרא יד, ה. משנה נגעים שם. רמב"ם טומאת צרעת שם.

[16] רמב"ם שם, ע"פ סוטה טז, ב.

[17] רבי יוסי ברבי יהודה בתורת כהנים פרק א, א. טעמו, שנאמר: "וציווה הכהן, ושחט את הציפור האחת" (ויקרא יד, ה), ומשמע שהשוחט אינו צריך להיות כהן.

[18] רבי שם. הרמב"ם שם אינו מתייחס למחלוקת זו, ומסתימת לשונו משמע שפוסק כרבי יוסי ברבי יהודה, שהשחיטה כשרה גם בזר.

[19] משנה נגעים שם. רמב"ם שם.

[20] ר"ש שם. רע"ב שם.

[21] רמב"ם טומאת צרעת שם.

[22] ויקרא שם ו. משנה שם. רמב"ם שם.

[23] ויקרא שם ז. משנה שם. רמב"ם שם. ויש אומרים שמזה על מצחו של המצורע (משנה שם).

[24] ויקרא שם.

[25] משנה שם מ"ב. רמב"ם שם.

[26] רמב"ם שם.

[27] תוספתא נגעים ח, ו. רמב"ם טומאת צרעת יא, ה. ר"ש נגעים יד, ד.

[28] ראה לעיל.

[29] ויקרא שם מט - נג. משנה שם. רמב"ם טומאת צרעת טו, ח.

[30] קידושין נז, א, כרבי יוחנן. רמב"ם טומאת צרעת יא, ז.

[31] חולין קמ, א. רמב"ם שם.

[32] תוספתא נגעים ח, ד. קידושין שם. רמב"ם שם.

[33] חולין שם. קידושין נז, ב.

[34] תוספתא שם. רמב"ם שם.