פתח האולם

פתח האולם: פתח גדול במבוא הנפתח אל ההיכל.

ה'אולם' שימש כמבוא להיכל. לאולם זה היה פתח גדול מימדים, במיוחד בימי בית שני, ומתואר במשנה, שגובהו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה[1]. מבין השערים השונים, היה זה הפתח הגדול ביותר במקדש[2].

הפתח בימי בית ראשון ושני: כאמור, מידות הפתח המדויקות נאמרו במשנה אודות הפתח כפי שהיה בימי בית שני. לפתח זה לא היו דלתות[3], אלא פרוכת[4]. מעל משקוף הפתח נבנו חמש אמלתראות*, כלומר, קורות עץ מעוטרות. ופירשו הראשונים, שבפתח זה נתלה עץ ה'גפן של זהב'*, שתורמי זהב למקדש היו מוסיפים על גפן זו עלים ואשכולות[5]. לעומת ימי בית שני, מידות הפתח בימי בית ראשון היו קטנות, שכן, אורך האולם מצפון לדרום היה עשרים אמה בלבד[6], ומכאן, שפתחו היה קטן יותר. כך גם נראה מנבואת יחזקאל, גם שם מתואר אורך האולם בעשרים אמה[7].

שימושו: שימושו העיקרי של הפתח הוא לכניסת כהנים לעבודתם בהיכל ובאולם. לפי המתואר בגמרא, ביום הכיפורים היו תולים את הלשון של זהורית* על פתח האולם, לראות אם הלשון תלבין כסימן לכפרתם של ישראל, "בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין ומתביישין. התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין... התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו"[8].

פתח האולם בימי בית שני

בציור נראה פתח האולם כפי שנראה בימי בית שני, וגובהו ארבעים אמה. בעזרה ועל המזבח נראים כהנים בעבודתם ובתפילתם בעת הקרבת התמיד.

מעולם האגדה

ארבעים אלף כהנים היו יוצאים מפתח האולם

באבות דרבי נתן (נוסחא ב לט) נמנו הניסים שבמקדש, וביניהם: "פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וארבעים אלף היו יוצאים בו". והתקשו הפרשנים בהסברת מאמר זה. ויש מקום לומר, שהמאמר מכוון לדברי הירושלמי (פסחים ד, א) שם נאמר, שהיו "עשרים וארבע משמרות במקדש. על כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם [משמר] של כהנים... עשרים וארבעה אלף". הווה אומר, שהיו בירושלים תמיד כהנים לרוב. המשנה במסכת תמיד ה, ו; מתארת את ההשתחוויה המתקיימת בכל יום בהיכל: "הגיעו בין האולם ולמזבח [בעת הקרבת התמיד] נטל אחד את המגרפה וזורקה... אין אדם שומע קול חברו בירושלים מקול המגרפה... כהן ששומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא". הווה אומר, שבעת שהשתחוו כהני המשמרת בהיכל מדי יום ביומו, הצטרפו אליהם גם כהנים אחרים מירושלים, שלא זכו לעבוד באותו יום, אך רצו לזכות להשתחוייה בהיכל שהיא גם כן 'עבודה' (ראה ערך 'עבודה'). זה עניינה של המגרפה, שקולה נשמע למרחקים, ונועדה להזעיק גם את אלפי הכהנים שבירושלים ורוצים להשתחוות. בכך מתברר הנס ש"ארבעים אלף היו יוצאים בו". שכן, פעמים באו אלפים רבים של כהנים ויצאו מן ההשתחוייה ארבעים אלף כנגד מידותיו השער.

---

[1] משנה מידות ז, ג. רוחב זה מקביל לפתח חצר המשכן, ועל קשר זה עומדת הברייתא דמלאכת המשכן, פרק ה.

[2] משנה מידות ב, ג.

[3] משנה מידות ב, ג.

[4] משנה תמיד ז, א; וביומא נד, א.

[5] משנה מידות ג, ח; לפי פירוש הרמב"ם שם.

[6] מלכים א' ו, ג.

[7] יחזקאל מ, מח - מט, ועיין 'דעת מקרא' שם וערובין ב, א. ותוספות ד"ה דכתיב אל פתח אולם הבית.

[8] בבלי יומא סז, א.