קיתון של זהב

קיתון של זהב: כלי מכלי השרת, אשר שימש את הכהן הגדול לקידוש ידים ורגלים.

בכל ימות השנה קידש הכהן הגדול את ידיו ואת רגליו ממי הכיור, לעומת זאת, ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מקדש את ידיו ורגליו מקיתון של זהב, במקום במי הכיור[1]. מדברי חז"ל עולה שהדבר נועד להוסיף כבוד לעבודת יום זה[2]. כמו כן, למנוע ממנו טרחה מרובה בהליכה חוזרת ונשנית מבית הטבילה לכיור שבעזרה[3].

מספר הקידושים: ממקורות שונים ניתן להסיק שהקיתון הכיל בערך ליטר מים[4]. הקיתון שימש לכהן הגדול לקדש את ידיו ורגליו ביום זה עשר פעמים. קידוש אחד לפני טבילה, וקידוש שני אחרי טבילה, זאת, בחמש טבילות שהוא טובל בו ביום[5]. יש אומרים שמי הקיתון לקידוש יש להביאם מן הכיור דווקא[6]. נחלקו אמוראים בירושלמי[7] בשאלה; האם הקיתון שימש רק לתשעת הקידושים האחרונים, המיוחדים ליום זה, או גם לקידוש הראשון, כלומר, אותו קידוש שהיה עושה הכהן הגדול בתחילת כל יום? להלכה נפסק כדעה השניה, שהקיתון משמש לכל עשרת הקידושים[8].

קידוש ממי הקיתון

בציור נראה כהן גדול כשהוא מקדש את ידיו ורגליו ממי הקיתון.

קיתון לקידוש בשאר ימות השנה: יש שלמדו מהשימוש האמור בקיתון, שבדרך כלל אין כל חובה לקדש ידים ורגלים מהכיור דווקא, וכל כלי שרת כשר לכתחילה[9]. ראשונים אחרים סבורים שכלי זה כשר בתנאי שמימיו באים מן הכיור[10]. עוד יש מי שכתב, שבדרך כלל חובה לקדש מן הכיור עצמו[11], עם זאת, הותר הדבר ביום הכיפורים משום כבודו של כהן גדול[12].

קיתון של זהב

בתמונה נראה קיתון של זהב – כלי שרת שנעשה ב'מכון המקדש'

---

[1] משנה יומא ד, ה. לדעת רבי יהודה שם תמיד היה הכהן הגדול מקדש מן הקיתון.

[2] יומא מה, א.

[3] רדב"ז, מובא ב'מים חיים' בהל' עבודת יום הכיפורים ב, ה. בפרט לפי הדעה (יומא פ"ג מ"ו ודעת רב חסדא שם לב ע"ב) שהקידוש נעשה אחרי פשיטת בגדיו ולפני לבישת הבגדים החדשים, אי אפשר שיקדש מן הכיור.

[4] 'שערי היכל' לזבחים עמ' קמז.

[5] משנה יומא ג, ג.

[6] פסקי הרי"ד ביומא מה,א וחזקוני ויקרא טז, ד, ועיין 'מושב זקנים' שם.

[7] יומא ד, ה.

[8] כך סתם הרמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ה.

[9] רמב"ן שמות ל, יט, ועיין 'שערי היכל' לזבחים, מערכה מו.

[10] תוס' בזבחים כב, א ד"ה קודח, וראה לעיל הערה 8.

[11] רמב"ם ביאת המקדש ה, י.

[12] אבן האזל, שם, שמצות עשה "גדלהו משל אחיו" דוחה מצוה זו לקדש מהכיור דווקא.