ראש מעמד

ראש מעמד: הממונה על מעמד מעשרים וארבעה מעמדות ישראל.

על כל אחד מעשרים וארבעה מעמדות ישראל* היה ממונה, אשר היה נקרא 'ראש המעמד'[1]. מתפקידו היה להכין את עולי הרגל לעלייה לירושלים. כמו כן הועידו לו תפקיד במקדש להעמיד את הטמאים בשער ניקנור[2].

תפקיד ראש המעמד בעירו: המושג 'ראש המעמד' מבואר באחרונים, על פי המובא בתלמוד, שנקבעו מעמדות במקדש, כדי שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא עומד על גביו. מעתה, כיון שקרבנות הצבור הן קרבן של כל ישראל, ואי אפשר שיהיו ישראל כולם עומדים בעזרה בשעת הקרבת קרבן התמיד, לפיכך תקנו נביאים הראשונים, שיבררו מישראל אנשים כשרים ויראי חטא, ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות, והם הנקראים 'אנשי מעמד'. וחילקו אותם לעשרים וארבעה מעמדות כמניין משמרות כהונה ולויה. על כל מעמד ומעמד העמידו אחד הממונה על כולם, והוא הנקרא 'ראש המעמד'. זאת, בדומה למשמרת הכהונה, שנתמנה 'ראש' הממונה על משמרת הכהונה[3]. מתפקידו של ראש המעמד להכין את בני העיירות הסמוכות לעירו לקראת העלייה לרגל, כגון, במזון, שתיה, קרבנות ועוד. וכן ללמדם הלכות בעניין זהירות בדרכים שיש בהן טומאה וכד'. בעת עלייה לרגל והבאת הביכורים היו העיירות מתכנסות ל'עיר של מעמד', כלומר, לעירו של ראש המעמד[4]. כשהגיעו עולי הרגל לעירו ראש המעמד קבע את סידורי השינה ברחובה של עיר, וכן את זמן ההשכמה לקראת המשך הדרך, בקריאה: "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו"[5].

העמדת הטמאים בשער המזרח: מתואר במשנה, שבשעה שהיו שומעים במקדש את קול המגרפה*, היה ראש המעמד מעמיד את הכהנים הטמאים בשער המזרח[6]. שני טעמים לכך מובאים בגמרא: האחד – כדי לביישם, משום שלא נזהרו מלהיטמא לקראת העבודה המוטלת עליהם בעזרה. השני - מפני החשד, שיבינו העומדים בעזרה, שהסיבה שכהנים אלה אינם עובדים היא מפני טומאתם, ולא מפני שהם עסוקים במלאכות חולין מחוץ למקדש[7]. למעשה הצבת הטמאים לביישם תמוהה, כי המקדש הוא מקום השלום והכבוד לאדם. לפיכך הסבירו הראשונים, שהדבר בא לפרסם, שהימצאותם מחוץ לעזרה, אינה משום זלזול במקדש, ויכלו העומדים בעזרה לחשוב שאין להם כל עניין בכניסה לקדושת העזרה לתפילה ולהיות שותפים למעמד ההקרבה. לפיכך העמידום בצורה מסודרת בפתח שער ניקנור, להראות שלדאבונם הם מנועים מלהכנס מחמת טומאתם, שכן טרם הביאו קרבן לכפרה, ו"שלא יחשדום שאינם נכנסים לפי שאין נכבד בעיניהם המקום המקודש"[8]. יש מן הראשונים שפירשו, שהכוונה במשנה זו היא, לכהני בית אב שאינם טהורים[9], אך יש מבארים, שהכוונה היא לכלל הטמאים במקום, בין כהן מבית אב שצריך לעבוד, ובין ישראלי מאנשי המעמד, את כל אלה מעמיד ראש המעמד בשער המזרח[10]. פירוש אחר מובא בראשונים, שהטמאים הנזכרים במשנה הם המצורעים, שכבר טהרו מצרעתם, ובאו למקדש להקריב את קרבנותיהם, אלו נקראו לעמוד בשער המזרח, כדי שיהו מעותדים ומוכנים להזות עליהם דם האשם[11].

עולי הרגל מתכנסים בעירו של 'ראש המעמד'

בציור נראים עולי הרגל ומביאי הביכורים המתכנסים לעירו של 'ראש המעמד'. בלילה הם לנים ברחובה של עיר, ועתה לקול תקיעת החצוצרות, משנשמעה הקריאה 'קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו' - מכינים עולי הרגל את עצמם להמשך המסע לירושלים.

---

[1] רמב"ם כלי המקדש ו, א.

[2] מקום ראש המעמד: ראה בערך עיר של מעמד.

[3] בסוף הוריות וכן ביכורים ג, ב. ר"ש; רא"ש; באר שבע מסכת תמיד לג, א; ורש"ש פסחים פב, א.

[4] הרע"ב ותוי"ט שם.

[5] רש"י מגילה כו, א.

[6] תמיד ה, ו.

[7] פסחים פב, א. פירוש מפני החשד הוא על פי רש"י שם, וברבינו חננאל פירש "שלא יחשדום כי לעבוד עבודה נכנסו והם טמאים".

[8] רמב"ם ו'תוספות יום טוב' תמיד ה, ו.

[9] רש"י שם ד"ה ראש המעמד.

[10] תפארת ישראל על המשנה בתמיד שם.

[11] רמב"ם פירוש המשנה תמיד ה, ו. ובהלכות תמידין ומוספין ו, ה.