ראיית פנים

ראיית פנים: נוכחות ישראל בעזרה* בזמן הרגלים.

נאמר בתורה פעמים אחדות: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך"[1], כלומר, יש להיראות לפני ה' ברגלים בעזרה. מצות 'ראייה' כוללת הבאת קרבן ביום טוב הראשון של חג, ככתוב בהמשך הפסוק שם: "ולא יראו פני ריקם". מצות הראיה עם קרבן מתקיימת בחג המצות ובחג הסוכות לא רק ביום טוב ראשון אלא גם בשאר ימי החג. לעומת זאת בחג השבועות מתקיימת הראייה גם בששת הימים שאחרי היום טוב[2].

ראיית פנים בקרבן: חיובו של האדם להביא קרבן הוא בעיקר ביום הראשון של החג, המכונה 'עיקר הרגל', ואם לא הביא ביום הראשון מחמת ריבוי הבאים, יביא בשאר הימים. בשאר ימי החג, אם ירצה לחזור ולהיראות בעזרה, ולהביא קרבן ראיה נוסף רשאי לעשות זאת; אולם רשאי עולה רגל זה להיראות בעזרה פעמים נוספות אף בלא קרבן, שכן, יצא ידי חובת הפסוק - "ולא יראו פני ריקם"[3].

ראית פנים בעזרה: אף על פי שאין חיוב להיכנס לעזרה במהלך ימות הרגל, שהרי כבר הביא עמו קרבן ביום הראשון, מכל מקום, הבא להראות בעזרה פעמים נוספות הרי זה משובח. זה מה שאמרו חכמים שה'ראיון' אין לו שיעור[4].

ראיית פנים במקדש – נראתה לאברהם בעת העקידה

בציור נראה אברהם אבינו במעמד עקידת יצחק בהר המוריה. באותו מעמד רואה אברהם לנגד עיניו את מראה המקדש לעתיד, כשבניו יעלו וייראו במהלך הדורות בחצרות בית ה' ברגלים. כך דורשים חז"ל בבראשית רבה (פרשה נו): "הראה לו הקדוש ברוך הוא [לאברהם] בית המקדש... בנוי... שנאמר: 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא - ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה!' - הרי בנוי [והבנים עולים לרגל] ככתוב: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך'".

ראיית פנים בלילה: קיים דיון באחרונים בעניין ה'ראייה' בלילה, שכן, כאמור, ראיית פנים בקרבן ראוי שתהיה ביום, שהוא זמן הקרבת הקרבנות. עם זאת יש מן האחרונים האומרים, שרשאי לקיים 'ראייה' בלילה בלי קרבן, כיון שבלילה אין מקריבים קרבנות, ומתקיימת 'ראייה' בלבד. באשר להבאת קרבן ראייה, יביא את קרבנו במהלך החג, ויקיים בכך גם ראייה וגם הבאת קרבן[5].

הפטורים מן הראייה: נשים ועבדים וקטנים פטורים מן ה'ראייה'[6]. עם זאת מצינו דעה בדברי חז"ל, שהפטור האמור בהם אינו אלא מהבאת קרבן, אבל בראיית פנים בעזרה אף הקטנים חייבים כבמעמד הקהל[7]. להלכה נקבע, שהפטור הוא אף מראיית פנים בעזרה[8].

טעם המצוה

'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך' – על שום מה?

כתב בספר החינוך (תפט): "למען יראו כל ישראל [בשלשת הרגלים] ויתנו אל לבם בפעולת הקרבן המעורר הלבבות - כי כולם מקטנם ועד גדולם חלק ה' ונחלתו. [וכולם] עם קדוש ונבחר... סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים לשמור חוקיו ולקיים דתו. על כן יבואו שלש פעמים בשנה בית ה'. והוא כאמרם על דרך משל: הננו לאל לעבדים נכנסים ובאים בצל קורתו... סמוכים לעולם באהבתו וביראתו. זר לא יבוא בתוכנו, כי אנחנו לבדנו בני ביתו. ועם המעשה הזה יתעורר דעתנו ונכניס בלבנו מוראו ונקבע ברעיוננו אהבתו ונזכה לקבל חסדו וברכתו. ובא עלינו החיוב בזכרים לבד, כי הם עיקר הבית".

---

[1] דברים טז, טז; ובשינויים קלים בשמות כג, יז; ולד, כג.

[2] חגיגה ז, א; ורמב"ם הלכות חגיגה א, א; ושם ב, ו. וראה ערך עולת ראיה וערך תשלומים.

[3] חגיגה שם, כדעת רבי יוחנן וכפי שפוסק הרמב"ם שם, ולא כריש לקיש.

[4] ירושלמי פאה א, א, ובמפרשי המשנה שם ר"ש, רא"ש ורע"ב.

[5] טורי אבן חגיגה יז, ב; וראה ערוך לנר סוכה מז, א. וראה מנחת חינוך מצוה תצ. וכתב שם, כי אם הביא את הקרבן ביום על ידי שליח, יוכל אחר כך לבוא בלילה בשביל ראיית הפנים של הקרבן.

[6] עיין ערך 'עלייה לרגל'.

[7] ירושלמי חגיגה א, א.

[8] ראה בחגיגה ב, א; תוספות ד"ה הכל, ובמאירי שם, וברמב"ם הלכות חגיגה שם.