שומרת יום כנגד יום

שומרת יום כנגד יום: הגדרה לאשה שראתה דם יום או יומיים בימי זיבתה, ונקראת גם 'זבה קטנה'.

אשה הרואה דם מעבר לזמן נידתה דינה שונה מאשה נידה, ככתוב: "כל ימי זוב טומאתה כימי נידתה תהיה... כל ימי זובה כמשכב נידתה יהיה לה" . כלומר, אשה הרואה דם ממקור דמיה באחד או שניים מן הימים הנקראים 'ימי זיבתה', היינו, הימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת ראייתה הרגילה, אשה זו נקראת בלשון חכמים: 'שומרת יום כנגד יום', או גם – 'זבה קטנה'. דין אשה זו נחשב כדבר המפורש בתורה, כפי שנראה מפשט הפסוקים, ובהגדרת חז"ל - "הצדוקים – שאינם מאמינים בתורה שבעל פה - מודים בו" .

'זבה קטנה' וטהרתה: אשה המוגדרת כ'זבה קטנה', אסורה לבעלה ומטמאת כדין נידה וזבה לכל דבר . הבא עליה דינו כבועל נידה, ודינו, שהוא טמא שבעה ימים. היטהרות של 'זבה קטנה' קצרה מדין אשה נדה, והלכה היא, שעליה להמתין – 'לשמור' - יום אחד בטהרה כנגד יום טומאתה, ובלשון ההלכה: 'שומרת יום – כנגד יום'. לאחר מכן טובלת האשה, ובכך היא נטהרת מן התורה, זאת, ללא ספירת 'שבעה נקיים' ובלא להביא קרבן כאשה זבה.

פרטי הדינים מן התורה: אשה שראתה דם ביום מסוים מ'ימי זיבתה', עושה 'הפסק טהרה' בו ביום, ומוודאת שאינה רואה דם בלילה שלאחריו. בבוקר שלאחר מכן היא יכולה לטבול, ומאז היא מוגדרת כ'טבולת יום' עד הערב. למרות שטבלה עדיין היא אסורה לבעלה, שמא תראה בו ביום דם ותיטמא למפרע. ראתה דם גם ביום השני – מפסיקה שוב בטהרה, ומוודאת שאינה רואה בלילה שלאחריו, אזי תטבול ביום שלמחרתו, ונטהרת עם הערב שמש. לפיכך למחרת היום יכולה לעלות לבית המקדש לתפילה ולהבאת קרבן. באשר לקרבן פסח, ניתן לשחוט עליה את הפסח ביום שבו היא משמרת לאחר שכבר טבלה, למרות שטרם נטהרה בהערב שמש. הלכה היא, שגם אם שבה וראתה דם לאחר זריקת דם הפסח - יצאה ידי חובתה . ראתה גם בשלישי - הרי זו 'זבה גדולה' הזקוקה לשמור שבעה נקיים, ואינה יכולה להקריב קרבן פסח, ובסוף שבעה נקיים מביאה קרבן זבה .

הלכה למעשה בימינו ולעתיד לבוא: דין זה נוהג מן התורה, ונהג למעשה בזמן שבית המקדש היה קיים. לאחר החורבן ההלכה הנוהגת היא, שבנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל בכל יום שהוא, ראייה זו מחייבת לנהוג 'שבעה נקיים' עד שהאשה נטהרת בטבילה במקוה . הסברא נותנת, שכאשר יבנו ישראל את המקדש במהרה, יחזירו חכמים את הדין לתיקנו, שכן, חומרא זו מביאה לידי קולא, כי החומרא מביאה את האשה לביטול המצוות שבמקדש. מסתבר, אפוא, שיחזור הדבר לתיקנו, כדי לקיים את המצוות שבמקדש כמאמרן.

'זבה קטנה' שנטהרה – עולה למקדש לתפילה ולהבאת קרבן בציור נראות נשים בהר הבית לאחר שנטהרו מטומאתן. ביניהן אשה שהיא בגדר 'זבה קטנה' - הרואה דם במשך יום או יומיים ב'ימי זיבתה'. אשה זו שומרת יום בטהרה, כנגד כל יום של טומאה. משעברו יומיים וטבלה במקוה, נטהרת האשה עם שקיעת השמש. למחרת היום יכולה האשה לעלות לבית המקדש לתפילה ולהבאת קרבן.

---

[1] ויקרא טו, כה - כו. ספרא מצורע פרשת זבים פרק ח, ד - י, ונידה עג, א. בגמרא שם נאמר שלדעת רבי אלעזר בן עזריה פרטים מסוימים בדין זה הם הלכה למשה מסיני, אך זאת רק לגבי היום האחד עשר ולא על עיקר דין שומרת יום, עיין שם עב ע"ב.

[2] בבלי הוריות ד, א.

[3] משנה נידה י, ח. רמב"ם איסורי ביאה ו, ח ומטמאי משכב ומושב א, ב ושם ג, ג.

[4] משנה פסחים ח, ה. בבלי פסחים פ, ב. רמב"ם קרבן פסח ו, ג.

[5] ראה ערך 'זבה'.

[6] בבלי ברכות לא, א. רמב"ם, איסורי ביאה יא, ד. שולחן ערוך, יורה דעה סימן קפג סעיף א.