שיפה ובעיטה

שיפה ובעיטה: שפשוף ומעיכת החיטים לעשיית המנחות.

להכנת המנחות כהלכתן, קיימו הכהנים שלוש מאות 'שיפה' וחמש מאות 'בעיטה' בחיטים בטרם נלושו כעיסה אחת[1].

ביאור השיפה והבעיטה: השיפה היא שפשוף החיטים בכף היד, ואילו הבעיטה היא השפשוף בגב היד באגרופו[2]. וכתבו הראשונים: "'שיפה', נגזר מן – 'ישופך ראש', ועניינו כאן, שפשוף החיטים ביד בכוח כדי שיוסר אבק שעליהן. ו'בעיטה' - דריסתו ברגל עד שיתקלף [ציפוי הגרעין של השיבולת]. ורבי יוסי אומר, כי הבצק לבדו הוא שצריך בעיטה, כלומר, שמעסין [לשים ומועכים] אותו ביד כדרך הבעיטה. [ולשיטת רבי יוסי] השיפה תהיה בחיטים וגם בבצק במנינים הללו [שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה לכל אחד מהם]"[3].

סדר השיפה והבעיטה: המכין את החיטים היה שף פעם אחת ובועט פעמיים, ולאחר מכן שף פעמיים ובועט שלוש פעמים, עד שמגיע לסך השיפות והבעיטות הנזכר[4].

שיפה כיצד?

בציור נראה הכהן במקדש כשהוא משפשף את החיטים כדי לנקותם מן האבק שעליהם.

בעיטה כיצד?

לדעת רבים מן הפרשנים 'בעיטה' עניינה להכות באגרוף על החיטים כדי לקלפם מקליפתם.

---

[1] משנה במנחות עו, א; רמב"ם איסורי מזבח ז, ה. לדעת רבי יוסי במשנה שם, אף הבצק טעון שיפה ובעיטה - כן הוא בגרסת המשנה שבמשניות 'אף בבצק'; אם כי במשנה שבגמרא 'בבצק', משמע שחולק וסובר, כי רק בבצק יש צורך בשיפה ובעיטה ולא בחיטים.

[2] רש"י מנחות שם ד"ה שיפה וד"ה בעיטה, ובביצה כב, ב ד"ה פת עמלה.

[3] פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ו, ה.

[4] גמרא מנחות שם; רמב"ם איסורי מזבח שם.