שמן

שמן: שמן זית הוא השמן המשמש במקדש לעבודות בעזרה ובהיכל.

השמן שימש במקדש להדלקת המנורה בהיכל, למנחות המובאות למזבח, וכן לטהרת המצורע. כמו כן הלכה היא, שניתן להקריב שמן בפני עצמו כקרבן נדבה. לשכה מיוחדת היתה בעזרת נשים* הנקראת 'לשכת בית שמניה', ובה היו הגזברים נותנים את השמן הדרוש לכל צורכי המקדש[1].

סוגי השמנים: ניתן להביא למקדש שמן מעצי זית הגדלים בכל מקום, אך לכתחילה מביאים שמן מובחר, הגדל במקומות מסוימים. לפי המתואר במשנה השמן המובחר ביותר הובא למקדש מתקוע, והשמן השני בטיבו הובא מרגב שבעבר הירדן[2].

השימושים בשמן במקדש:

א. הדלקת המנורה: אין מדליקים את המנורה אלא ב'שמן זית זך', שנאמר: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד"[3], והוא השמן הראשון המופק מן הזית. כלומר, לאחר שמוסקים את הזיתים, כותשים אותם ושמים אותם בסל שבבית הבד, והשמן הזב מהם – הוא המוגדר כ'שמן זית זך'. באשר לשמן היוצא אחר כך, כשטוענים את הזיתים בקורה שבבית הבד, או היוצא לאחר מכן, כשטוחנים את הזיתים וטוענים אותם שנית בקורה, שמן זה פסול למנורה, שאינו זך[4]. בכל יום היו שמים בכל אחד מנרות המנורה שמן כשיעור הראוי שיהא דולק מערב עד בוקר[5], שנאמר: "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר"[6]. חכמים קבעו שישימו חצי לוג* באופן קבוע בכל נר[7], שכן, שיערו חכמים ששיעור זה מספיק אפילו ללילות הארוכים ביותר בשנה[8].

ב. שמן למנחות: כל המנחות הקרבות למזבח טעונות שמן, חוץ ממנחת סוטה* וממנחת חוטא*, שאין בהן שמן[9]. גם שמן שאינו 'זך' כשר למנחות, ומכל מקום מצוה לקחת לכתחילה שמן מובחר ככל האפשר. בהלכה נקבעו דרגות שונות של טיב השמן הראוי למנחות, לפי מקומם על העץ ולפי תהליכי הכתישה שעברו עד שיצאו מן הזיתים[10]. שמן שנעשה מזיתים שנשרו במים, או מזיתים כבושים או שלוקים, או שמן של שמרים, או שמן שריחו רע – פסול אף למנחות. מאידך, שמן שנעשה מעצי זית הנטועים בבית הזבלים, כלומר, שדה הזקוקה לזיבול, או בבית השלחים, היינו, שדה הזקוקה להשקאה בידי אדם, השמן כשר בדיעבד. כך גם שמן מעצי זית שנזרע זרע ביניהם, והזרעים מכחישים את הקרקע, או 'שמן אנפיקנון', כלומר, שמן מזיתים שלא בשלו כל צורכם – לכתחילה לא יביאנו, ואם הביא כשר[11].

עצי זית בהר הזיתים

עצי זית עתיקים בהר הזיתים בתקופת המסיק. ברקע נראית ירושלים ומקום המקדש בעת שקיעה.

ג. שיעור השמן למנחות: מנחת נסכים* שיעורה מפורש בתורה: כשהיא באה עם כבש, שיעורה רביעית ההין, כלומר, שלושה לוגים. כשהיא באה עם איל, שיעורה שלישית ההין, כלומר, ארבעה לוגים, ובפר – חצי ההין, כלומר, שישה לוגים[12]. שיעור השמן במנחת נדבה*, הוא לוג שמן לכל עישרון סולת[13], מאידך מנחת חביתין*, אף שהיא נעשית מעישרון סולת – יש בה שלושה לוגים של שמן[14]. כך גם דין מנחת חינוך*[15]. לחמי המצה שבקרבן תודה* נעשים מעשרה עשרונים סולת בתוספת חצי לוג שמן[16], ואילו לחמי נזיר נעשים משישה עשרונים סולת ושני שליש עשרון, בתוספת רביעית הלוג שמן[17].

ד. הקרבת שמן בנדבה: נחלקו תנאים בשאלה, האם אפשר להקריב שמן בפני עצמו כקרבן נדבה? רבי טרפון אומר שמתנדבים שמן, ורבי שמעון ורבי עקיבא אומרים שאין מתנדבים שמן[18]. להלכה נקבע ש"מתנדב אדם שמן בפני עצמו"[19]. המתנדב שמן כיצד מקריבים אותו? קומץ הכהן ממנו שמן בקומצו, ומקריב את הקומץ על אשי המזבח, ושאר השמן נאכל לכהנים[20].

ד. טהרת המצורע: המצורע מביא ביום השמיני לטהרתו ביחד עם קרבנותיו - לוג שמן. הכהן מניף את השמן, מזה ממנו שבע פעמים לפני ה' - לכיוון הפרוכת, ואחר כך נותן ממנו על תנוך אוזן המיטהר הימנית, על בוהן ידו הימנית, על בוהן רגלו הימנית, ועל ראשו[21].

ה. שמן המשחה: שמן המשחה נעשה משמן זית בשיעור הין, כלומר, שנים עשר לוגים, זאת, בתוספת סממנים שונים, שהם שנתנו לשמן את תכונתו וריחו המיוחד[22].

מעולם המחקר

'תקוע אלפא לשמן'

עיר בשם תקוע ידועה במדבר יהודה, כמובא בדברי הימים ב' כ', א: "ויהי אחרי כן באו בני מואב [למלחמה].... ויצאו למדבר תקוע, ובצאתם עמד יהושפט [ואמר]: האמינו בה' אלהיכם... והצליחו!" רחבעם מלך יהודה ביצר את העיר תקוע יחד עם העיר בית לחם, כמובא בדברי הימים ב' יא, ה. משם כנראה באה 'האשה התקועית' לדבר אל המלך דוד בעניין אבשלום, כמובא בשמואל ב' יד, ט. לאור האמור, תקוע שביהודה היא עיר על סף מדבר יהודה. העיר רואה מעט גשם בשנה ומצומצמת במים, וקשה לומר, שדווקא משם הגיע למקדש השמן המשובח ביותר. לעומת 'תקוע' הדרומית ידועה העיר 'תקוע' בגליל העליון, שהיתה מפורסמת בשמן הטוב שגדל בה. כך נראה מן הגמרא במנחות פה, ב; האומרת, שתקוע הנזכרת במשנה, כעיר מיוחדת לשמן - היא זו שבגליל, ככתוב: "'וטובל בשמן רגלו' - זה חלקו של אשר [שנחלתו בצפון] שמושך שמן כמעיין". תקוע זו סמוכה לגוש חלב, ומתואר בגמרא, שפעם קנה סוחר שמן שהגיע לגוש חלב כמות גדולה של שמן, ומדד לו בעל מטע הזיתים - "שמן במאה ריבוא [זהובים]". מקור נוסף מצינו בעירובין צא א: "אמר רבי, כשהיינו לומדים תורה אצל ר' שמעון בן יוחאי בתקוע, היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג". מאחר שמקום מושבו של רבי שמעון בר יוחאי היה במירון הסמוכה לגוש חלב, יש להסיק, שתקוע הסמוכה לשם שימשה כבית מדרשו. נראה, אפוא, שתקוע ששמנה המובחר התפרסם ברבים, היתה זו שבגליל סמוך למירון. עליה ככל הנראה אמרו חז"ל: "תקוע אלפא לשמן" (משנה מנחות ח, ג'; תוספתא ט, ה) וממנה היו מביאים שמן למנורה ולקרבנות בבית המקדש, ש"כולם אינם באים אלא מן המובחר" (משנה מנחות ח, א).

בית בד עתיק

בתמונה נראים שרידי בית בד עתיק על שפת הירדן. משמאל נראה מתקן מעץ הסוחט בשלב ראשון את הזיתים בלחץ. מימין נראים מתקנים של בית הבד עשויים מאבן בזלת, לכבישת הזיתים בעזרת מעגילות כבדות משקל.

---

[1] משנה מידות ב, ה. רמב"ם בית הבחירה ה, ח.

[2] משנה במנחות פה, ב. רמב"ם איסורי מזבח ז, א - ב.

[3] ויקרא כד, ב.

[4] משנה במנחות פו, א. רמב"ם איסורי מזבח ז, ח - י.

[5] מנחות פט, א. רמב"ם תמידין ומוספין ג, יא.

[6] ויקרא כד, ג.

[7] מנחות שם. רמב"ם שם.

[8] ראה תוס' מנחות שם ד"ה ושיערו. ע"ע הדלקת הנרות.

[9] משנה במנחות נט, א. רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ז.

[10] משנה במנחות פו, א. רמב"ם איסורי מזבח ז, ח - י.

[11] משנה במנחות פה, ב וגמרא שם פו, א. רמב"ם איסורי מזבח ו, יד.

[12] במדבר טו, ג - יא. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ד.

[13] משנה במנחות פח, א, וכתנא קמא. רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ז.

[14] משנה במנחות פז, ב. גמרא שם נא, א. רמב"ם מעשה הקרבנות יג, ב.

[15] ראה רמב"ם שם סוף ה"ד, ושם יב, ח.

[16] שיעור השמן - משנה במנחות פח, א. שיעור הסולת – משנה במנחות עו, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ט, יז, ושם הלכה כ.

[17] שיעור השמן - משנה במנחות פח, א. שיעור הסולת – משנה במנחות עח, א. רמב"ם שם הלכה כג.

[18] משנה בזבחים צא, א. משנה במנחות קד, ב.

[19] רמב"ם מעשה הקרבנות יד, א, וראה מהר"י קורקוס שם (מובא גם בכס"מ), מדוע פסק כרבי טרפון, אע"פ ש"הלכה כרבי עקיבא מחברו".

[20] שמואל בזבחים צא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות טז, יד. וראה ביאור סוגיה זו בהרחבה בשערי היכל לזבחים מערכה רלב, וראה שם עוד איך אפשר קמוץ את השמן, שהוא נוזלי.

[21] ויקרא יד, י - יח. להרחבה בעניין זה, ע"ע לוג שמן של מצורע.

[22] שמות ל, כב ואילך. רמב"ם כלי המקדש א, א - ב. להרחבה בעניין זה ע"ע שמן המשחה.