תמיד של בין הערביים

תמיד של בין הערביים: הקרבת קרבן התמיד בכל יום בשעת בין הערביים.

מצות עשה להקריב קרבן תמיד בשחר וגם בין הערביים, ככתוב: "ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה, אישה ריח ניחוח לה'"[1]. ככלל, סדר הקרבת תמיד של בין הערביים דינו כסדר ההקרבה של תמיד של שחר. למעט הלכות מיוחדות הנוהגות בתמיד של שחר, ואחרות הנוהגות בתמיד של בין הערביים. עבודת התמיד בבוקר ובין הערביים כוללת בתוכה את שאר עבודות התמיד, כגון, הקטרת הקטורת הטבת הנרות ועוד.

מצות התמיד של בין הערביים: יש מן הראשונים האומר, שהקרבת תמיד של שחר והקרבת התמיד של בין הערביים, אלו שני חלקים של מצות עשה אחת, והיא – הקרבת קרבן התמיד[2]. מצינו גם דעה בראשונים האומרת שמדובר בשתי מצוות נפרדות[3].

זמן תמיד של בין הערביים: זמן תמיד של בין הערביים, הוא משיאריך הצל ויוכר לכל שהאריך, כלומר משש שעות ומחצה ועד סוף היום – עד שקיעת החמה. בדרך כלל, היו הכהנים מאחרים את הקרבת קרבן התמיד, באופן, שזמן שחיטתו היה בשעה השמינית ומחצה, ואילו הקרבתו נקבעה לשעה תשע ומחצה[4]. סיבת האיחור נובעת מן ההלכה הקובעת, שאין להקריב קרבנות אחרים אחר תמיד של בין הערביים[5]. בכך נמצא, שבמירווח הזמן שבין הקרבת תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים, ניתן להקריב במקדש קרבנות נוספים, על ידי יחידים המביאים את קרבנם למקדש[6].

בערב פסח, היו הכהנים מקדימים את זמן שחיטת תמיד של בין הערביים לשעה שבע ומחצה, כדי שיספיקו לאחר מכן להקריב את קרבנות הפסח המרובים הבאים ביום זה. לעומת זאת, כשערב פסח חל להיות בערב שבת, היו הכהנים מקדימים את זמן שחיטת התמיד לשעה שש ומחצה - כדי שיספיקו לא רק להקריב את קרבן הפסח אלא אף לצלותו קודם שבת[7].

שני גזרי עצים ב'תמיד של בין הערביים'

מצות העלאת שני גזרי עצים על המזבח התקיימה בתמיד של שחר על ידי כהן אחד. באשר להעלאת שני גזרי עצים להקרבת תמיד של בין הערביים, עבודה זו נעשתה על ידי אותו כהן שזכה בבוקר ונטל שני עצים, עתה יטול עמו עץ אחד, ואילו חבר שבחר לעצמו יטול את העץ השני.

הבדלים בין קרבן התמיד של בקר והתמיד של בין הערביים: מצינו הבדלים בין העבודה בבקר לבין זו של בין הערביים, וכדלהלן:

א. תמיד של שחר נשחט בקרן צפונית מערבית בטבעת השנייה, לעומת תמיד של בין הערביים הנשחט בקרן צפונית מזרחית בטבעת שנייה. שינוי מקום השחיטה נגזר ממקום השמש: בבקר השמש במזרח ולכן השחיטה צריכה להיות כנגדה במערב, ואילו בין הערביים כשהשמש שוקעת לכיוון מערב אזי מקום השחיטה במזרח – כנגד השמש[8].

ב. בבין הערביים לא עורכים פייס, שכן הכהנים שזכו בעבודות התמיד של שחר, עושים את אותן עבודות בתמיד של בין הערביים. לא כן באשר לפייס השלישי על הקטרת הקטורת, שמי שזכה פעם אחת והקטיר קטורת לא משתתף יותר בפייסות. זאת, כדי לאפשר לכל הכהנים לזכות במצוה זו – אזי גם בבין הערביים עושים פייס נוסף, כדי לזכות מצוה זו לכהן חדש!

ג. בשבתות, לאחר עבודות התמיד של שחר, היה משמר הכהונה מסיים עבודתו ויוצא מהמקדש. ממילא לצורך קרבן תמיד של בין הערביים התעורר הצורך לעשות פייס חדש, עבור המשמרת הבאה. לפיכך עשו פייס חדש כדי לבחור את הכהנים שיקריבו את קרבן התמיד של בין הערביים מבין הכהנים החדשים שנכנסים למשמרתם[9].

ד. הכהנים שזכו בעבודות תמיד של שחר מכוח ההגרלה של הפייס הראשון, חזרו ועשו את עבודתם בתמיד של בין הערביים מכוח אותה הגרלה. באשר להעלאת שני גזרי עצים, עבודה זו נעשתה על ידי כהן יחיד בתמיד של שחר מכוח הפייס הראשון[10], ואילו באשר להעלאת שני גזרי עצים בין הערביים, עבודה זו נעשתה על ידי הכהן העובד בבוקר ומוסר לחבירו את העבודה להעלות גזר עצים נוסף בין הערביים[11].

ה. לדעת רוב הראשונים, את המנורה הדליקו רק בין הערביים, ואילו בבקר היתה רק הטבת הנרות בלבד[12], ויש אומרים שהדלקת הנרות נעשתה גם בבקר וגם בין הערביים[13].

ו. נחלקו ראשונים באשר לזמן ברכת כהנים במקדש: יש אומרים שברכה זו היתה רק בבקר[14]. אחרים סוברים שהכהנים בירכו את העם גם בבקר וגם בבין הערביים[15].

מעולם המדרש

"את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים": "מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערביים מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עוון שנאמר ישעיה א: 'צדק ילין בה'".

---

[1] במדבר כח, ח.

[2] רמב"ם ספר המצות עשה לט; רמב"ם תמידין ומוספין א, א; חינוך מצוה תא.

[3] רמב"ן בהשגות לספר המצוות בהוספות למצות לא תעשה, בסוף.

[4] פסחים נח, א - נט, א. רמב"ם תמידין ומוספין א, ג. ועיין ערך 'בין הערביים'.

[5] למעט קרבן פסח וקרבנות מחוסרי כיפורים, הקרבים אחר תמיד של בין הערביים.

[6] פסחים נט, א. רמב"ם תמידין ומוספין א, ד.

[7] משנה פסחים נח, א.

[8] תמיד ל, ב. רמב"ם תמידין ומוספין א, יא.

[9] יומא כו, ב. רמב"ם תמידין ומוספין ד, ט.

[10] יומא כו, ב. רמב"ם תמידין ומוספין ב, ב. תמידין ומוספין ו, יא.

[11] כסף משנה תמידין ומוספין ד, ח; בשם הריטב"א.

[12] רש"י על התורה שמות ל, ז; רמב"ן שבת כב,ב; מאירי שם.

[13] רמב"ם תמידין ומוספין ג, י- יב.

[14] רמב"ם תפילה יד, ט.

[15] תוספות סוטה לח, א ד"ה 'וכתיב'.