תרומת מעשר

תרומת מעשר: אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה, הניתנת לכהן מן המעשר שקיבל הלוי.

מבוא: לוי שקיבל מעשר מן היבול של אדם מישראל, מרים עשירית ממעשר זה ונותן אותה לכהן, והיא הנקראת 'תרומת מעשר'. זאת, על פי האמור בתורה: "ואל הלויים תדבר ואמרת אליהם: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר"[1].

המצווה: כאמור, אחר שמפריש ישראל אחד מעשרה מיבולו ללוי, נוטל הלוי 'מעשר מן המעשר' ונותנו לכהן. מעשר זה נקרא 'תרומת מעשר', שכן, דינו כדין 'תרומה גדולה'[2]. וכתבו הראשונים, שלוי - ה"אוכל מעשר קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר... חייב מיתה", שכן, התבואה כולה יש לה דין 'טבל' עד שיפרישו ממנה 'תרומה גדולה' וגם 'תרומת מעשר'[3]. גם אדם מישראל לא יאכל מן התבואה, שהיא 'טבל', עד שיפרישו ממנה תרומת מעשר. הלכה היא, שיש להפריש 'תרומת מעשר' מן המשובח, ככתוב: "מכל חלבו את מקדשו ממנו", ואם נתן לכהן פירות שאינם מן המובחר עבירה היא בידו[4]. המפריש מעשר מן המעשר בפני עצמו – שלא עם שאר התרומות והמעשרות מברך ברכה על הפרשת מעשר זה[5]. עוד אמרו חכמים, שבן לוי שלקח מעשר מן השבולים בשדה, לא יתן תרומתו שבולים, "אלא קונסין אותו לדוש ולזרות, וליתן לכהן מעשר מן המעשר - מעשר דגן"[6].

דיני מעשר המיוחדים: בשלושה דברים שונה דין 'תרומת מעשר' מן ה'תרומה':

א. אין מפרישים 'מעשר מן המעשר' באומד, אלא יש לדקדק בשיעורו, מפני שהשיעור מפורש בתורה[7].

ב. תרומת מעשר מפרישים אותה גם 'שלא מן המוקף', כלומר, אפילו חלק מן המעשר נמצא במקום אחד, וחלקו במקום אחר, מפריש במקום שהוא נמצא על הכל[8].

ג. מותר לעשר מן המעשר הטהור על מעשר טמא שיש לו[9].

מעולם ההלכה

הקנס שהטיל עזרא, שלא לתת מעשר ללויים – האם ישאר בתוקפו בבית שלישי?

שאלה: עזרא הטיל קנס על הלויים, שישראל לא יתנו להם 'מעשר ראשון'. אף 'מעשר מן המעשר' שהוא קדוש כתרומה, ומעשר זה מיועד לכהנים, והלוי חייב להפריש אותו לכהן, אף זאת לא יגיש ישראל ללוי, כדי שהלוי יגיש אותה לכהן. פעולה זו הכרחית, שאם לא כן, לא יוכל אדם מישראל לאכול מפירות שדהו, אם לא יפריש 'תרומת מעשר' לכהן, כי כל הפירות בגדר 'טבל' אלא אם כן הופרש מהם 'מעשר מן המעשר'. למעשה קבע עזרא שישראל מעביר את 'מעשר ראשון' הכולל בתוכו 'תרומת מעשר' - שהכל יעבור ישירות לכהנים. שאלה, היא, אפוא, האם קנס זה ישאר בתוקפו בימי בית שלישי?

תשובה: מקור תקנה זו הוא בתלמוד, שם מבואר, שעזרא הסופר ובית דינו קנסו את הלויים לבל יתנו להם ישראל מעשר ראשון אלא יתנו אותו לכהנים. הקנס הוטל עליהם עקב העובדה שהלויים לא עלו עם עזרא לארץ ישראל יחד עם שאר עולי הגולה[10], ככתוב: "ואקבצם אל הנהר... ונחנה שם ימים שלשה... ומבני לוי לא מצאתי שם![11]" יש מן הפרשנים שפירש, שקנס זה הוטל על הלויים כבר בימי חזקיהו המלך, שמנע מכלל הלויים את המעשר המגיע להם, זאת, מאחר שרבים מהם נטלו חלק בפולחן לעבודה זרה בזמנו‏[12]. כן יש מן הפרשנים שכתבו, שקנס זה הוטל כחובה לכל ימי בית שני[13]. אולם מדברי הרמב"ם[14] נראה, שקנס זה נקבע לזמן עזרא בלבד, שכתב: "עזרא קנס את הלויים בזמנו, שלא יתנו להן מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים, לפי שלא עלו עמו לירושלים". הווה אומר, רק ל"זמנו" קנס עזרא, ולא מעבר לכך. כן מצינו בדברי ראשונים שכתבו, שמלכתחילה לא היתה זו גזירה כללית, ואינה חובה אלא 'רשות', היינו: מי שירצה רשאי לתת מעשר לכהן, אך אין זה חיוב, והנותן ללוי - כהלכה עשה[15], וכן כתבו כמה מן האחרונים[16]. מדברי הרמב"ם נראה שכתב כן רק לתקופה שתרומות ומעשרות נוהגות מדרבנן, והקנס נקבע לתחילת ימי בית שני, לא כן בימי בית שלישי, שכתב: "התרומה בזמן הזה... אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא... בזמן שכל ישראל שם, שנאמר: 'כי תבואו - ביאת כולכם' - כשהיו בירושה ראשונה, וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא, שהיתה ביאת מקצתן, ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה. וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות, שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה"[17]. נמצא, שאיך שלא נאמר גזירת עזרא נתקנה רק לזמנו, כשהמעשרות היו מדרבנן, אך בעתיד, כשיהיו רוב ישראל על אדמתן יחזור הכל לדין תורה. כעין זה כתב באשר להלכות התלויות בארץ בעתיד: "המלך המשיח עתיד לעמוד... וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם... ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה"[18]. עוד יש מן הפרשנים שהוכיחו, שעזרא לא שלל מן הלויים את המעשר המגיע להם מדין תורה, אלא הקנס היה בכך, שהפיקוח על נתינת המעשר ללוי, יהיה בנוכחות כהן, המפקח על כך בלשכת 'בית האוצר' בבית המקדש, ככתוב: "והיה הכהן בן אהרן עם הלויים [ויפקח] בעשר הלויים"[19]. "אבל לא ביטלו שום דבר מעצם הפרשת התרומה והמעשר ודיני נתינתם - ככתוב: 'ראשית עריסותינו נביא ותרומותינו, ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים', דהיינו – 'תרומה גדולה'. רק יביאו את זה אל לשכות בית אלהינו לתתם לכהנים העובדים בבית ה', 'ומעשר אדמתנו ללויים', דהיינו 'מעשר ראשון'. אלא רק קנסו אותם, שהיה הכהן בן אהרן עם הלויים בעשר הלויים, והלויים יעלו את ה'מעשר מן המעשר', דהיינו, 'תרומת מעשר', בכדי לתתם לכהנים לבית אלהינו אל הלשכות ל'בית האוצר' בכדי לתתם לכהנים העומדים בבית ה', שיהא מוכן להם טרף בביתו"[20]. העולה מדברי רבים מן הראשונים והאחרונים, שב'ירושה שלישית' כבימינו, כשכבר עלו ארצה לויים לאלפים ולרבבות, ולדעת רבים כבר קיים גדר 'רוב ישראל בארץ ישראל', חוזר דין 'מעשר ראשון' 'ומעשר מן המעשר' כפי שהיה ב'ירושה ראשונה', והקנס שנאמר על ידי עזרא לכל הדעות לא נתקן לתקופה של 'ירושה שלישית'[21].

הבאת 'תרומת מעשר' לכהן במקדש

לוי מביא 'מעשר מן המעשר' לכהן במקדש, והכהן מניחו ב'בית האוצר' המיוחד לכך, לחלוקה בין כל הכהנים.

מעולם המחשבה

'מעשר מן המעשר' - טעם המצוה: 'יש תורה - ויש קמח'

"שבט הלוי הבדיל ה' מעדת ישראל לעבודתו תמיד, ואמנם בשבט בעצמו נבחר בהם אחד להיות לכולם לראש ולקצין ולשר [אהרן הכהן] הוא וזרעו לעולם... ושאר כל השבט ניתן תחתיו לסייע בעבודה... ועל כן בהיות הכהנים עיקר הבית בעבודת אלהינו, זכו בעשרים וארבע מתנות שניתנו להם... עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולין. ושאר שבטו - שהוא נבחר עמו לסייע על ידו - זכו גם כן לחיות בטובה מבלי יגיעה עם מעשר הפירות שנוטלין מכל ישראל. ולמען ידעו ויתבוננו כי כל חלקם בטובה וחלק אחיהם - היא סיבת העבודה לה', נצטוו לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים. ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם - הוא [הקב"ה] שומר הכל יתעלה. גם כי יש בזה זכות וכבוד ומעלה ללויים, לבלתי יגרע שמם ממצות מעשר בחלקם בתבואות, ואל יאמרו בניהם לבניהם: זכיתם בתבואה - ואנחנו במצוה! ועכשיו יהיה המענה: יש תורה ויש קמח". כלומר: שלא יאמרו בני ישראל לבני הלויים: "זכיתם בתבואה", שיש לכם מעשר לבני המשפחה, "ואנחנו – במצוה!" שאנו טורחים בשדה וזוכים לקיים מצוה, לתת תרומה ומעשר לעובדים במקדש. לא כן הוא! "ועכשיו יהיה המענה": אף לנו חלק במצות מעשר! שהרי מפרישים אנו 'מעשר מן המעשר' לכהנים, זאת על שום מה? כי כולנו עובדים במקדש ככתוב בתורה, וכולנו צריכים 'קמח', ולפיכך דעו! כי אף אנו תומכים בכהנים, ונותנים מן ה'קמח' שלנו לעובדים על המזבח, ואף אנו זוכים במצות מעשר כמותכם (ספר החינוך שצו).

---

[1] במדבר יח, כו.

[2] עיין ערך.

[3] ספר החינוך רפד.

[4] ספר המצוות לרמב"ם עשה קכט; חינוך שצו.

[5] רמב"ם מעשר א, טז.

[6] ספר החינוך שצו.

[7] רמב"ם מעשר ג, י.

[8] משנה ביכורים ב, ה; רמב"ם שם ג, כ.

[9] משנה ביכורים שם; רמב"ם שם ה, ז.

[10] יבמות פו, ב.

[11] עזרא ח, טו.

[12] רש"י למכות כג, ב.

[13] תוספות יבמות פו, ב; ד"ה 'מפני'; וכן דעת יוסף בכור שור.

[14] רמב"ם מעשר א, ד.

[15] כפתור ופרח פרק כה, ופרק מב.

[16] 'כסף משנה' על הרמב"ם מעשר א, ד.

[17] רמב"ם תרומות א, כו.

[18] רמב"ם מלכים יא, א.

[19] נחמיה י, לט.

[20] שו"ת ציץ אליעזר חלק ד סימן י פרק א.

[21] וראה ספר החינוך מצוה שצ"ה.