אבוב
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 1 דקות
אבוב: כלי העשוי לקליית שעורים לקרבן העומר
חלק מתהליך הבאת מנחת העומר זו מצות קלי, כלומר, קליית הגרעינים. לשם כך היה כלי מיוחד למטרה זו, הנקרא 'אבוב של קלאים'[1] או 'אבוב של קליות'[2].
האבוב – כלי מנוקב: נאמר בתורה: 'ואם תקריב מנחת ביכורים לה', אביב קלוי באש גרש כרמל, תקריב את מנחת ביכורך'[3]. מנחת העומר נתייחדה משאר המנחות, בכך שהיא צריכה להיות קלויה באש, לכן, לאחר קצירת העומר* והבאתו לעזרה, היו חובטין את השיבולים בקנים (כדי להוציא את הגרעינים). את הגרעינים היו שמים ב'אבוב'[4] (אולי מלשון 'אביב') שהוא כלי מנוקב ובתוכו גרעינים, והאש מתחתיו כדי לקלותם.
תיאורו: באשר לצורת האבוב, נאמרו פירושים אחדים. יש אומרים שמדובר במשטח מנוקב, עשוי חרס אשר עליו נותנים את השעורים והאש דולקת מתחתיו[5]. ויש אומרים שהאבוב עשוי בצורת קנה או צינור המנוקב נקבים ובתוכו הגרעינים[6].
כלי לקליית מנחת העומר
האבוב הוא כלי נחושת העשוי לקליית השעורים לאחר טחינתם, להכנת מנחת העומר (ראה ציור משמאל). בחלק העליון של הכלי, מניחים את השעורים לקלייתם (ראה ציור מימין). הכלי העליון מנוקב נקבים בתחתיתו, ומתחתיו בוערת האש עד אשר השעורים קלויים כל צרכם.
[1] כלים ב, ג.
[2] מנחות סו, ב.
[3] ויקרא ב, יד.
[4] מנחות סו, א. רמב"ם הלכות תמידין ומוספים ז, יב.
[5] רמב"ם פירוש המשניות כלים ב, ג. ולגבי חומר האבוב, כתב הרמב"ם שם שהיה מחרס. אולם רש"י במנחות סו, א. ד"ה 'נותנים' כתב שהוא מנחושת.
[6] ערוך ערך אבוב.